[הערות לסדר] לטוס זה כמו להיות בלוג

כותרות מדורי הכלכלה והבראנז'ה הפרסומית זועקים את כותרת היום: אילן שילוח, מהבעלים של משרד הפרסום מקאן אריקסון פיטר את שני המנכלים המשותפים של המשרד שלו בגלל שהם מתבטאים בצורה שלא מוצאת חן בעיניו. יותר מזה, הסיבה לפיטורים של אורן פרנק היא הדעה שהוא כתב באתר האישי שלו על תוכנית האימה הקרויה כלבוטק:

האמת היא הרבה יותר אפורה מחתול בעמק חפר. כולבוטק היא תכנית שמנוהלת ומובלת ע"י אחד החתולים השמנים ביותר בתולדות ישראל. רפי גינת הוא מניפולטור וציניקן חסר מעצורים ובעיקר משרתם של הרבה חתולים.

לא סביר שתמצאו בכל "28 שנותיה ואלפי תחקיריה" (נא לשאוג בבס פומפוזי) אף תחקיר שראה אור ועסק באחד מהגורמים החזקים והמשפיעים בחתוליה שלנו – בדיוק כמו שלא היה בדעתו של גינת להוציא חוזה על שופרסל במקום על טיב טעם. להסתבך עם נוחי? לא בגן של גינת. ילדים חכמים בגן של רפי, מתעסקים רק עם מי שחלש מהם ומלחכים פינכות במסעדות פאר עם כל השאר.

הבלוגוספירה חוגגת! אחד מראשי תעשיית הפרסום פוטר בגלל בלוג! שוב הצלחנו להגיע לידיעות אחרונות! צנזורה!

לא רק, וזה גם לא העניין.

פרנק הוא לא הראשון ולא האחרון שפוטר בגלל דברים שכתב בבלוג שלו. מה שקרה כאן הוא מה שקורה בכל מקום שבו אנשים שוכחים שברשת המרחב הפרטי הולך ונעלם. הרשתות החברתיות, הבלוגים, המסנג'רים והטוויטרים גורמים לאנשים לשכוח שהרשת מגיעה לכל מקום, ומה שנדמה לך לרגע שהוא פרטי הוא במקרה הטוב פרטי למחצה (אם שמת סיסמה) ובשאר המקרים פומבי – נגיש לכל העולם וכל דבר שאתה עושה שם חשוף ופתוח לכל החברים שלך, וגם לכל האוייבים שלך.

בני הנוער ובני העשרים גדלו לתוך העולם הזה וקשה להם להבין שקיימת מציאות אחרת. אבל צריך לזכור שהעולם שאינו אינטרנט לא בנוי לחשיפה מלאה: יש סודות שצריך לשמור מפני יריבים, יש דברים שאסור לומר לבוס שלך בפנים, ויש דברים שמותר לחשוב על הקולגות אבל לא אומרים את זה לאף אחד. אוף ליין אנחנו עושים את זה בצורה אוטומטית. אונליין אנחנו צריכים לעשות את זה באופן אקטיבי.

ויש אנשים שפשוט שוכחים לפעמים.