כמה הערות על עיצוב אתרים גדולים בישראל

באיחור אופנתי של כמה שנים (לא ממש) אנחנו סוף סוף רואים שדרוגים של כמה מהאתרים הגדולים והפופולריים ביותר במדינת ישראל. לפני פחות מחודש היה זה Themarker שהציג עיצוב מחודש ורדיקלי, ביום ראשון Ynet חשפו את השדרוג העיצובי המשמעותי ביותר מאז שהאתר נפתח לציבור לפני שמונה שנים, והיום כבר אפשר להכנס בדלת האחורית של Globes ולראות את העיצוב החדש שלו (שיעלה בקרוב). גם NRG, נענע10 ואפילו עיתון הארץ עובדים על שדרוג, שלא לדבר על אתרים שטרם נפתחו כמו Mako שאמור ללמד אותנו משהו על טלויזיה באינטרנט.
פשוט אי אפשר לפספס את ההזדמנות לומר כמה מילים על העיצובים האלו.

לאתרים גדולים אסור לעצב מחדש.
בשביל המוניטין שלי אני חייב להשתמש בביטויים אבסולוטיים כדי להשמע רציני (ולקבל תגובות), אבל אם נחשוב רגע על עיצוב מחדש – המשמעות של "עיצוב מחדש" לאתר בסדר גודל של Ynet או נענע או אפילו אתר נישה כמו גלובס היא שמישהו שם פתאום הבין "שמה שעשינו עד היום היה טעות מוחלטת ופתאום היתה לנו התגלות והבנו שצריך לשנות כיוון". אם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו צריכים לעשות הכל מחדש, אז אנחנו בבעיה אמיתית.

בני אדם שמרנים ולא אוהבים שינויים.
Ynet הוא האתר הכי מוכר במדינת ישראל פרט ל Google. אמא שלי גולשת ל Ynet. אולמרט גולש ל Ynet. אפילו רני רהב גולש ב Ynet. וכל אלו אנשים שלא אוהבים שמזיזים להם את התפריט או משנים להם את ההרגלים יותר מדי. אנשים נקשרים רגשית לאתרי אינטרנט כמעט כמו שהם נקשרים רגשית לאנשים אחרים, ולכן אי אפשר לעשות שינוי דרסטי בלי שאנשים יגיבו. גוגל פתרה את זה בכך שהעמוד הראשי שלהם פשוט לא משתנה. יאהו לעומת זאת נוקטת בגישת השינוי הזוחל. במשך עשר השנים האחרונות הם ביצעו מאות פעמים שינויים בעמוד הראשי ורק בפעמים נדירות ביותר הם עושים שינויים גדולים בעמוד שלהם. הדרך היחידה לשנות עיצוב בלי לגרום למהומה גדולה מדי היא לעשות כוונון מחדש (Realignment), לשנות את הפוקוס של האתר כדי שאפשר יהיה להדגיש דברים חדשים ולהוריד בדרגה דברים שפחות חשובים מבעבר. הכוונון מחדש של Ynet הוא דוגמא טובה בנסיון להציף וידאו ותוכן גולשים לאתר שנתפס עד היום כ"עיתון האינטרנט של המדינה". Ynet מנסים להראות לנו שהם אתר אינטרנט ולא עיתון, מבלי לגרום לאנשים שרוצים עיתון להתרגז. לדעתי, ויינט גם הצליחו בצורה יפה מאד במשימה הזו.

ככל שיש יותר תוכן יותר קשה לעצב אותו. ככל שיש פחות תוכן יותר קשה לעצב אותו.
נשמע בלתי אפשרי אבל זה לא סותר אחד את השני. הבעיה העיקרית בכמויות גדולות של תוכן היא סדרי עדיפויות. גוגל בחרו לא להציג כלום בעמוד הראשי שלהם כי המסר העיקרי שלהם הוא "כאן מחפשים דברים". סדר העדיפויות שלהם ברור לכל המשתמשים. Themarker בחרו להציג כמויות עצומות של מידע כלכלי בעמוד שלהם, וגם סדר העדיפויות שלהם ברור. אבל כשיש בעמוד אחד כמויות אדירות של תוכן צריך ליצור גם היררכיה של תצוגת התוכן. ושם הכשלון הארכיטקטוני של Themarker. אתה מסתכל בעמוד ולא מצליח להבין מה חשוב יותר ממה ומה רצו לומר לנו. גם בויינט יש גלישות קטנות כאלו – הטור השמאלי נשאר במבנה השמרני של מדורים והטור הימני הפך להיות שילוב של וידאו, תוכן גולשים, מודעות ו-עוד פעם מדורים. רגע, זה לא אמור היה להיות משמאל? אה, נגמר המקום…

תוכן גולשים מוערך יתר על המידה.
את מי לעזאזל באמת מעניין מה הטוקבק הפופולרי באתר? את מי מעניין מי פתח אתר חדש בקפה דהמארקר ולמה זה צריך להיות בעמוד הראשי של אתר כלכלי? את הגולשים? אם תוכן גולשים מופיע בעמוד הראשי של אתר הוא צריך להיות בעל ערך מוסף אמיתי, ולא להופיע שם רק כדי להראות לכולם שאנחנו בעידן הווב 2.0. שלא יהיה לא ברור – לתוכן גולשים יכול להיות ערך רב, אבל רק כשיש לו ערך בכלל.

קשה לעשות עיצוב טוב.
עד היום לא הצלחתי להגדיר במילה אחת מה מפריע לי בעיצוב של Themarker. אבל אחרי שראיתי את העיצוב החדש של גלובס הבנתי שדהמארקר פשוט עשו עיצוב וולגרי. כגולש אני פשוט מרגיש שמעליבים אותי שם. זה לא השילוב הנפלא בין משטחי הצבעי הירוקים, השחורים והאפורים יחד עם נגיעות של כחול וצהוב. זה גם לא שאין שום הגיון בחלוקת האזורים. מה שהכי מפריע זה שהם נחושים בדעתם להתחנף למפרסמים תוך כדי הקאת הפרסומות שלהם על הגולש התמים. לא רק שבתצוגה הראשונית אנחנו נחשפים לארבע (כן, 4) פרסומות פלאש אנימטיביות בו זמנית (שתיים למעלה, אחת מאגפת מימין, השניה משמאל). אלא שאם יורדים קצת למטה, הטור המרכזי, אמצע המסך, מציג סדרת ריבועי פרסומות! הם פשוט מודים: "עזבו תוכן, יש לנו פרסומות!". נראה שהעורך שלהם הוא מנהל מחלקת השיווק.

ויינט גם חורקים קצת עם עומס יתר פרסומי אבל גלובס פשוט אוהבים אותי. הם גם מצליחים לארגן את המסך בעזרת שלושה צבעים בלבד, אבל מה שמיוחד (יחסית לאתרים ישראלים) זה שלמרות שהם משתמשים בריבועי פלאש ענקיים, הרבה יותר גדולים מאלו של דהמארקר או ויינט, בכל רגע נתון אנו נחשפים רק לפרסומת אחת! אחת! עוד פעם רק אחת! כל הכבוד למחלקת השיווק של אתר גלובס. אני מציע לכולם לפרסם רק אצלם. מגיע להם.

צריך לזכור שאנחנו, הגולשים, נמצאים במרחק קישור אחד מהמתחרים שלכם. אתם צריכים לאהוב אותנו כדי שנאהב אתכם. גלובס ו-ויינט אוהבים אותי היום. דהמארקר ו-NRG יורקים עלי. הכל רשום בבוקמרק. מחר, מי יודע?

הארות והערות (11 בינתיים)

  1. אם כבר בונים מחדש.. שיעבדו על תאימות עם פיירפוקס.

    בזמנו הכנתי שני סירטונים בנושא על הבעיתיות המוזרה של NRG עם פיירפוקס..

    הנה הראשון: (להתעלם מההפניה בסוף, זה לא הפואנטה)

    http://video.google.com/videoplay?docid=-714805058842466998&hl=en

    והנה השני:
    http://video.google.com/videoplay?docid=-4854399570013418890&hl=en

  2. אה, והנה עוד אחד, לפני שגיליתי את נפלאות camtasia studio

    http://video.google.com/videoplay?docid=2833583940153114279

  3. אני חושב שבאתרים שהזכרת הבעיה יותר מורכבת, ברמת היוזביליטי מסכים איתך לחלוטין העומסים הם בלתי אפשריים והיררכיות המידע בעייתיות ושם אני דווקא חושב שהעיצוב הישן אך הטוב של YNET יותר טוב מהשאר ברמה אחת לפחות.

    אך עיצוב בנוסף לזה שצריך להיות טוב ונעים לעין אמור גם להיות סופו של תהליך חשיבה אסטרטגית, קונספטואלית ואם תרצו גם פילוסופית ואותם הוא אמור לשרת.

    ותהליך כזה אם הוא בכלל נעשה באתרים אלה נעשה בצורה לא קריאטיבית וללא הבנה מעמיקה של מושגי היסוד שמרכיבים את האינטרנט.

    הינה פוסט שכתבתי לפני כמה חודשים על איך עושים אתר חדשות כמו שצריך
    http://yellowscreen.co.il/blog/?p=48

  4. הי ירדן,
    ניתוח מוצלח ומדוייק.
    מעניין שכל אתרי החדשות הגדולים הללו מעדכנים את העיצוב שלהם באותה תקופה, כאילו בתיאום מראש מישהו קם ואמר: "חבר'ה, ברבעון הראשון של 2008 מעדכנים את העיצוב של האתרים, מי שלא יבוא – חבל." האם זה מקרי? אני מניח שלא.

    כמו שציינת, קשה לעשות עיצוב טוב, ואולי זו אחת הסיבות שחברות גדולות (ומסורבלות) נמנעות להשקיע את המאמץ והמשאבים הנדרשים להשיג תוצאה טובה עד שאין להם ברירה אחרת. ברגע שאחד המתחרים בקטגוריה מרים את הכפפה ו"הולך על זה" – כל המתחרים האחרים נאלצים להצטרץ לחגיגה אם הם מעוניינים להישאר רלוונטים. התופעה הזו היא סימפטום לכך שחברות ישראליות (סליחה על ההכללה) תופסות את העיצוב כנטל או מס שחייבים לשלם – כי כולם משלמים…וכך מתבסס תהליך של התנהגות עדר, שמונע בעיקר מהפחד להפסיד.

    לדעתי, חברה שתשכיל לראות בעיצוב הזדמנות להשקעה ולביסוס יתרון תחרותי ארוך טווח תצליח לא רק להנות מבידול משמעותי (בעיצוב ובתוכן)אלא גם לפרוץ מחוץ לגבולות העדר.

    ולגבי התנהגות המפרסמים וההמלצה לפרסם רק בגלובס…התנהגות עדר, כבר אמרתי? המפרסמים ילכו לאן שהגולשים ילכו והגולשים ילכו, כמו שאמרת, למי שיאהב אותם – באמת.

  5. ואם כבר מוציאים קיטור, אני מאוד מקווה שאחרי השדרוג האתר של נענע10 יפסיק לרפרש את עצמו כל דקה. אי אפשר לקרוא ככה, זה מוציא אותי מדעתי.

  6. נאוה עינבר

    כתיבה משובחת!
    ירדן, בנחרצות זיקקת לכדי מילים תחושות בטן של גולשים רבים, הטבת לתאר ולבטא מה שאחרים לא אומרים.

    מסכימה עם כל מילה ומזדהה עם כל שורה! עיצוב מנצח לא מחליפים!

    שאפו!

  7. אני חושב שהרבה נובע משיטת "זבנג וגמרנו". יש חשיבה שאפשר לפתור את הבעיות בעיצוב מחדש והמציאות היא שמדובר בעבודה מתמשכת ועקבית שאף אחד לא רוצה לעשות.

  8. [...] מתקיימים מספר דיונים ברחבי הרשת על איכות האתרים הגדולים בישראל כאשר אחת [...]

  9. [...] מתקיימים מספר דיונים ברחבי הרשת על איכות האתרים הגדולים בישראל כאשר אחת [...]

  10. [...] הראשיים של האתרים הישראליים המובילים. רק לפני שבוע כתבתי בנושא העיצוב החדש של גלובס ו- Ynet, בהתייחסות לדהמארקר: [...]

  11. מה שמקשה לדעתי בדהמרקר זה שיש המון סוגים של תוכן בעמוד הראשי. בגלובס יש רשימה ארוכה של כתבות ומדי פעם בצד יש דברים שונים, אבל מבחינת עיצוב הם דומים אחד לשני. בדהמרקר יש כתבות, אחר כך רשימת נושאים, אחר כך עוד כתבות אבל בעיצוב אחר…

    ומה כל הסיפור הזה עם הפרסומות?
    פשוט מורידים אדבלוק ולא חושבים על זה יותר