אימפריאליזם טכנולוגי לכל ילד?

בינואר 2005 הכריז ניקולאס נגרפונטה, ממקימי מעבדת המדיה של MIT כי תוך 4 שנים בכוונתו לחמש את ילדי העולם השלישי במחשבים ניידים אשר עלותם לא תעלה על $100. הOLPC (One Laptop Per Child) יצוייד בקוד פתוח מכף סוללה ועד אנטנת wi-fi, יתרום לחינוך ויצעידו את העולם המתפתח מעבר לפער הדיגיטלי אל עבר המחר.

Windows XP על הOLPC

באפריל השנה הרעידה את עולם הקוד הפתוח הודעתו של נגרפונטה כי יתכן מאוד ולא ירחק היום בו 'שוגר' – מערכת ההפעלה של הOLPC תרוץ כתוכנה מעל למערכת ההפעלה חלונות של מיקרוסופט.

לפני שנצלול אל סלע המחלוקת, מעט רקע נוסף. בשלוש וחצי השנים מאז השקת הפרויקט הפך ה'לאפטופ ב$100' לספינת הדגל של היזמות הטכנולוגית/חברתית. נגרפונטה, מה שאני מכנה ה-'TED-Guy' האולטימטיבי, הרבה להציג את הפרויקט בכל הזדמנות וגרף שבחים וגלי הערצה מכל עבר. הוא הציג לקול תשואות המערב את 5 העקרונות המנחים את עמותת המחשב לכל ילד: [1] בעלות של הילד, [2] גילאים צעירים, [3] רוויה בהפצה, [4] חיבוריות [5] וקוד חופשי ופתוח. 'שוגר' תכלול את כל מה שמערכת הפעלה צריכה, ממעבד תמלילים דרך דפדפן אינטרנט ועד וידאו ואודיו ולוקליזציה מלאה לכל שפה, גם לכאלה שעוד לא המציאו להם מקלדת. אם יש כל בעיה טכנית ניתן בקלות להבריג ולתקן ואם התוכנה אינה מספקת, אל חשש… הקוד פתוח וידידותי להאקינג שהיא ללא ספק הדרך הטובה ביותר ללמוד. חובבי טכנולוגיה ציפו בכליון עיניים להשקת המחשב החביב אשר יאשש את תקוותם כי בידינו לתקן את העולם דרך ביטים, צ'יפים, ו'ידג'טים וגאדג'טים.

בוסטון, ווי האב א פרובלם…

הפרוטוטייפ הוצג כבר האמצע 2006 אבל היצור שתוכנן לתחילת 2007 החל רק בנובמבר באותה השנה. כבר עם הצגת הפרוטוטייפ היה ברור שהיעד של ה$100 יהיה קשה להשגה וגם $130 או $150 הם בכל זאת סכום פעוט למחשב נייד. בסופו של דבר את ה-XO המחשב הראשון מבית ה-OLPC עלה ליצר $200.

התכנית היתה לגרום למדינות להשקיע ברכישת כמויות גדולות של מחשבים ולהפיצם דרך משרדי החינוך שלהן. ניגריה היתה הראשונה להכריז ביולי 2006 על הזמנה של מיליון מחשבים, אבל אחרי הבחירות במדינה התחלפו סדרי העדיפויות והעסקה לא יצאה לפועל. גם ראש ממשלת תאילנד התחייב לפרויקט אך אחרי הקוּפ הצבאי כבר לא היה עם מי לדבר.

גם קדאפי, הדיקטטור החביב על המערב, התחייב לעסקת מיליונים אבל חזר בו בעקביות ולמעשה סגר במקביל עסקה לרכישת כמות גדולה של מחשבי ה'קלאסמייט' גם הם ב-$200 לחתיכה. מי שעומד מאחורי ה'קלאסמייט' הן אינטל ומיקרוסופט אשר לא התכוונו לשבת בצד בזמן שמחשב ירוק ותמים מלמד את כל העולם השלישי שאינפורמציה רוצה להיות חופשית ושלא צריך חלונות בבקתות מקש. קדאפי וכמותו ממשלות אחרות, עשו חישוב פשוט שמחשב ב-$200 עם מערכת הפעלה בחינם שווה פחות ממחשב ב-$200 בתוספת מערכת הפעלה ששווה $200 אבל ניתנת בחינם. את הצורך שזיהה הOLPC ואת ההשראה שיצר בשוק ניצל ה'קלאסמייט' בהצלחה שמשאירה את הXO מאחור.

אבל זו לא היתה הבעיה היחידה של הOLPC. המחשב אמנם חכם, צודק, חזק בתיקשורת אלחוטית ומסוגל להיטען מחדש בהנף מנואלה ידנית, אבל הוא לא מאוד חזק ויציבותו שנויה במחלוקת. גיקים רבים אשר שלמו $400 (כפול) למכשיר על מנת לספנסר ילד בקניית המחשב שלהם, מצאו את עצמם מספר חודשים לאחר הרכישה עם בעיות בהפעלה ולעיתים אף קריסת מערכות מלאה. 'שוגר' שהיא גרסת הפצה של לינוקס אינה דומה לשום הפצה אחרת ויש לה ממשק כל כך יחודי שגם מפתחים מפותחים במיוחד מתקשים לתקן בה באגים, או יתרה מזאת לפתח עבורה תוכנות חדשות.

השתלשלות האירועים הזו מובילה אותנו להודעה הדרמטית של נגרפונטה לצעוד יד ביד עם ביל גייטס, המולטי ביליונר הג'ינג'י מרדמונד שנחשב בעיני טכנו-אוטופיסטים רבים להתגלמות השטן עלי אדמות.

הרצחת וגם ירשת?

הכיצד? הלא, יותר מכל הבטחותיו כלפי העולם השלישי, מסמן הOLPC ומחוייבותו לקוד חופשי ופתוח, קרב אחרון וצודק אל מול האימפריאליזם הטכנולוגי שמסמנת מיקרוסופט. הילדים בקמבודיה, ניגריה ופרו חמושים במחשבים הירוקים לא רק כדי להלחם בעוני ובאי יציבות פוליטית, הם אמורים היו להיות האלטרנטיבה לכלכלת השוק החופשי שמבטיחה למיקרוסופט חופש אינסופי ומונופול חסר תקדים. אותם נכשלים היו אמורים להציל אותנו מעצמנו, לעשות לנו "ריסטרט" לעולם טוב יותר, בו ילדים ינחו את הדרך אל כלכלה צודקת וחופש לאינדיווידואל ולא רק לתאגיד.

הפוריטנים פחות יטענו כי אם מסתכלים על השורה התחתונה, אין מה להתלונן, הרי בסופו של דבר המטרה של "מחשב לכל ילד" מתממשת ויש לברך על ההרתמות של ענק כמו גייטס, אשר גם אם אינו טהור בליבו, ללא ספק יודע דבר או שניים יותר מנגרפונטה באיך משנים את העולם בעזרת טכנולוגיה. והרי בתוכנות קוד פתוח ניתן להשתמש גם על מערכת הפעלה קיניינית כמו חלונות. יש (כמו נגרפונטה) שיאמרו שאם מיקרוסופט מתגייסת על מנת לספק מחשבים זולים לילדים בעולם בשלישי, הרי שיוזמת הOLPC משיגה את מטרותיה.

אני מודה שאינני מרגיש בנוח בצידוד מוחלט באף אחד מהצדדים. אבל אני לא חושב שהשתלשלות האירועים צריכה להצביע על כשלון ההתנגדות העממית במאבק כנגד האימפריאליזם הטכנולוגי של מיקרוסופט. הרי הדרך לרדמונד רצופה כוונות טובות, אבל סובלת מכשל תפיסתי רחבה יותר. מה שמיחד את הקוד הפתוח אינה בהכרח רק האתיקה של חופשיות האינפורמציה אלא התהליך השיתופי המבוזר. האידיאולוגיה של הטכנואוטופיסטים מMIT התבטאה בגישה ריכוזית אשר תקעה בחצוצרות והכריזה על מהפיכה: "מחשב לכל ילד, מה דעתך קדאפי?" את השינוי שבמהותו ביזור של כוח ביקש נגרפונטה לקדם דרך האוחזים בכוח ואלה, שהינם אכן תאבי כוח פנו אל האוחז (יש יאמרו הצד האפל של) הכוח.

אז מה? חרב המקדש? לא בהכרך.

אני רוצה להציע תרגיל מחשבתי:

מה אם נחליף את המילה "מחשב לכל ילד" ב"סלולרי לכל ילד"?
הרי גם ככה הסלולרי הוא להיט ענק בעולם השלישי, באפריקה הטמעת הסלולרים גדולה מבכל מקום אחר בעולם ואנשים בכפרים ללא מים זורמים מחזיקים לעיתים במספר מכשירים.

מה אם נתמקד רק במערכת הפעלה?
כך נוכל להשאיר את התרגילים ביצור חומרה זולה לאלה שגם ככה עומלים על המלאכה – יצרני הסלולרים. אם כצפוי יהפוך הטאץ' סקרין א-לה-אייפון לסטנדרט במכשירים סלולרים, הרי שלא צריך לוקליזציה של מקלדת, פשוט מורידים חבילת שפה והרי המכשיר דובר סווהילית.

מה אם אותה מערכת הפעלה תהיה קרוס-פלטפורמית?
היא תיקח את האייפון בסיבוב ותוכל לרוץ על מכשירים רבים של חברות מתחרות אשר יכירו בפוטנציאל של השוק החדש אך לא בגישה מונופוליסטית. הרי עוד לא קיים מונופול תוכנה סלולרי, לא בעולם השלישי ואף לא בראשון.

מה אם נמקד את מירב הפיתוח ברשת?
הרי המעבר לאפליקציות רשת הוא כבר היום מגמה מובילה בפיתוח וצריכת תוכנה ורק מונופולים כמו זה של מיקרוסופט (אינטרנט אקספלורר) עוצרים אותה מלשעוט עוד מהר יותר קדימה.

מה קיבלנו?
[1] בעלות של הילד – בטח, [2] גילאים צעירים – למה לא?, [3] רוויה בהפצה – זה כבר יש, [4] חיבוריות – ,wi-fi bluetooth, סלולר, מה ש'תם רוצים… [5] וקוד חופשי ופתוח – גם זה אפשר.

אין ספק שתוכנה היא אידיאולוגיה. הOLPC עם כל הכוונות הטובות ועם הקמפיין המפואר שסביבן אכן הופך לנגד עיננו לסוכן של אימפריאליזם טכנולוגי. אבל אנחנו צריכים ללמוד מהטעויות של נגרפונטה. כדי להוביל שינוי תרבותי עולמי שבמרכזו חינוך, צמיחה מלמטה-למעלה וביזור כוח, יש לפעול בצורה מבוזרת, מרושתת, על כמה ערוצים במקביל. את המהלך לתוכנה פתוחה לסלולרי מובילה ענקית מפוקפקת אחרת, גוגל, שיש לה המון להרוויח מקוד פתוח ומאינפורמציה חופשית (שכן יש לה מונופול על הדרך לנהל אותו). על אף שגוגל עומדת מאחוריה, אני מאמין שיוזמה כמו האנדרויד, מערכת ההפעלה הפתוחה לסלולרי, תאפשר נסיון נוסף להוביל מהלכים לצימצום הפער הדיגיטלי ולטריפה מחודשת של הקלפים בקרב על חופשיות האינפורמציה (ואם אפשר גם האנשים שחולקים אותה).

בפעם הבאה נצטרך להיות חכמים יותר וריכוזיים פחות.

הארות והערות (13 בינתיים)

  1. מעניין!

  2. רעיון מעניין מאד, אם כי נדמה לי שחברות הסלולר עצמן לא יאהבו את הרעיון של קוד פתוח, בדיוק כמו שאפל לא כל כך משתפת פעולה עם הרעיון הזה.

  3. קוד פתוח, בעיקר אם הוא מגובה בקמפיין של גוגל יהפוך בשנים הקרובות לדרישה של משתמש הקצה. בניגוד למחשבים שלנו, אנחנו הרבה פחות נאמנים לסלולרים. יבוא מכשיר טוב יותר, נחליף. אני ראיתי את התורים בשנה שעברה מחוץ למֶכָּה של אפל בשדרה החמישית. לא קיימת נאמנות סלולרית ושוב, אנחנו נמצאים בתוך תהליך שלטוב ולרע משאיר את השליטה בתוכן שלנו אי שם על סרברים ברשת (מאחורי הסכמי שימוש דרקוניים שאף פעם לא נטרח לקרוא).

  4. מושון אני מאוד מסכים עם מה שכתבת. הסלולר זה המכשיר הנפוץ ביותר כרגע ובאמצעותו אפשר לעשות דברים רבים לצמצום הפער הדיגיטלי. כתבתי על ניסוי שאנו מתכננים עם סלולרי
    http://www.notes.co.il/sharon/43808.asp

    קוד פתוח או לא לדעתי זה פחות משמעותי כמו יצירת התכנים והאפליקציות המתאימות.

  5. ויש גם את הרעיון המופרע להחליף את המחשב ב Nintendo DS

    http://blog.dreamhost.com/2007/11/26/a-strike-on-one-laptop-per-child/

    לא לצחוק לפני שקוראים

  6. אינפורמציה רוצה להיות חופשית ולא צריך חלונות בבקתות מקש – מעולה

    מעניין מאוד. יש סטודנטים צעירים לתקשורת שאף יגידו שזה אמיץ מצדך להעמיד את אליל החנונים החופשיים ניקולאס נגרופונטה על טעויותיו.

    דרוש תרגום לאנגלית ואיזה מייל קטן לניק!

  7. אני לא מבין, אתה רציני?
    הרי מחשב מאפשר לרכוש כישורים שטלפון סלולרי, גם אם הוא קטן ויפה ומריץ לינוקס-אנדרואיד לא יכול לעשות.
    אפשר ללמוד קרוא-וכתוב על טלפון סלולרי?
    אני חושב שאפשר לגלוש בטלפון, לצ'וטט, לצפות בסרטונים, הלאזין למוסיקה וגם לשחק משחקים. אבל כמה תוכן אפשר ליצור במכשיר שאין לו מסך אמיתי ומקלדת?
    אני חושש שכישורי מחשב, והיכולות שהן מפתחות אינן יכולות שניתן לרכוש משימוש בטלפון סלולרי.
    יש לציין שכבר היום נמכרים עשרות מיליוני טלפונים סלולרי באפריקה, בעיקר מדגמים מאוד פשוטים וזולים שעולים גג-כמה-עשרות דולרים.
    טלפונים שיותר דומים למחשב, ומסוגלים להריץ משהו כמו אנדרואיד יעלו, כמו האיפון, כמה מאות דולרים. במחיר הזה, לא עדיף לילדים האפריקאים איזה OLPC או אפילו Eee PC?

  8. יופי של פוסט.

    בסלולר, אני חושבת, החיים של הקוד הפתוח קשים יותר. לא רק בגלל העודף בסטנדרטים, אלא גם בגלל התלות במפעילה הסלולרית ובתכנים שהיא חושפת למשתמש, שקובעים, לפחות כרגע, את מה שהמשתמש עושה.

  9. @אראלי:
    אני רציני. אם כי אני מסכים אתך שעדיף משמעותית שלילדים יהיה לפטופ. אני חושב שניתן ללמוד על גבי סלולרי אבל מסכים שזה פתרון פחות אידיאלי ממחשב שכן הסלולרי הוא כלי תקשורת והמחשב בנוי לעשות הרבה יותר מזה.
    אני רואה את הסלולרי כ(מה שנקרא) טכנולוגיית מעבר – טכנולוגיה שמשמשת גשר לחשיפה רחבה יותר לטכנולוגיה ולהבנה שלה. כמו שקונסולות המשחקים היו בשבילנו בשנות השמונים.
    אני חושב שהדגש הוא אכן על תקשורת ופחות על יצור מלא. לקרוא, לכתוב, לגלוש באינטרנט לתקשר עם המורה, עם תלמידים אחרים, עם ילדים מכפר אחר, מחוז אחר, ארץ אחרת, יבשה אחרת – את כל זה אפשר לעשות בסלולרי.
    לחלום הרטוב של נגרפונטה שבו ילדי העולם השלישי משנים את גורלם בעזרת קוד פתוח אני שותף, אבל אני לא רואה אותו קורה על הolpc אלא על המחשב הבא של הילדים האלה. Eee PC הוא אכן דוגמה טובה – הוא מחשב, הוא או אחרים בדמותו יתאימו אולי להיות המחשב הבא של הילדים האלה. אני פשוט שותף לטענה שמה שהגביל את נגרפונטה היא הטענה שהילדים צריכים מחשב (ובזה אני שותף לאלה שקוראים לתת להם Nintendo DS או מגוון מכשירים אחרים).
    לנגרפונטה אין סבלנות, הוא רוצה עכשיו!

    בנוגע למחיר, אני חושב שאם חברות סלולריות היו מציעות תוכנית "Buy One Get One" היינו רואים הרבה הרבה יותר אנשים נתרמים למשימה (לא רק גיקים שבשבילם זו הדרך היחידה לשים את ידם על הגאדג'ט היוקרתי). לתשומת לב הקורא נוחי דנקנר, אני כלקוח מתחייב לזה.

    @מיטל:
    נכון, אבל הניסיון של Android הוא ליצור סטנדרט כזה שאינו מחוייב למכשיר מסויים.

  10. [...] אנחנו כבר עם אנשי הקולקטיב, מושון זר אביב מפרסם פוסט מרתק על פרויקט "מחשב לכל ילד" (OLPC). זר אביב סוקר את התפתחות [...]

  11. כמו כל דבר חדשני ומהפכני בעולם (לפחות המערבי כמו את האירגונים לזכויות אדם בישראל) "השלטון!" יכנס גם את הקוד הפתוח

  12. @מושון, ההתנגדות שלי לסלולרים היא בגלל שאני לא חושב שמכשיר טלפון, אפילו אם הוא נייד, מלמד אנשים משהו נוסף חוץ מלדבר בטלפון. זה נכון שזה אחד הכישורים שאנחנו רוצים שכל ילד באפריקה ירכוש, אבל כיוון שהם בלאו הכי נוהגים לדבר שם, זה די-אינטואיטיבי. אין להם ולא יהיו בקרוב טלפונים חכמים, אינטרנט בסלולרי ודברים כאלה. מי שלא למד קרוא וכתוב לא יכול ללמוד לכתוב SMSים.
    חברות סלולר הן תאגידי רשע בינלאומים, ולא משנה כמה CSR הם מפעילות, בסופו של דבר יש להם מטרה משולבת- להראות טוב בזמן שהן משתלטות על העולם. בניגוד למיקרוסופט, שרוצה לחלוב ממחירו של כל מחשב כמה עשרות דולרים, חברות סלולר רואות בצרכנים בור ללא-תחתית, במיוחד אם הם צרכנים-בתוליים כמו שרק ילדים אפריקאים שמעולם לא היה להם טלפון, אפילו קווי, יכולים להיות.
    אני לא חושב שהדבר הנכון למדינות מתפחתות הוא אימוץ מינימלי של טכנולוגיות מסחריות כמו רשתות סלולריות, כי יותר מדי כסף מקומי מתבזבז על הדבר האלה וחוזר למדינות המערב. ישנם טכנולוגיות שיש להן ערך מוסף טכנולוגי, חינוכי-השכלתי וגם מודל מסחרי-כלכלי טוב יותר. כמו האינטרנט, wimax מסחרי וכו'. את מעט הכסף שיש להם עדיף שישקיעו במשהו שעוד יעזור להם.

  13. @אראלי, אתה צודק ב100% בביקורת שלך על ספקיות השירות. מה שאני טוען בסופו של דבר הוא שיתכן שמה שה-OLPC היה צריך להיות הוא סטנדרט קרוס-פלאטפורמי שאינו מצומצם לישום ספציפי על מכשיר ספציפי. אותו סטנדרט יכול היה להוות ערוץ לפיתוח טכנולוגי רחב אותו ניתן היה לספק גם דרך טכנולוגיות של טלפונים סלולרים. אני מאמין שהסטנדרט הזה הוא הבראוזר והנסיון להכתיב מכשיר יחיד ופלטפורמה יחודית (Sugar) הוא טעות. אני חושב שיוזמה צנועה יותר אשר מתמקדת באפליקציות רשת וב-API פתוח יכולה היתה לעשות עבודה טובה יותר ולאפשר תחרות בריאה וחדשנות בסוגיית החומרה וההוזלה שלה. Mesh Networks (wifi, bluetooth…) אינה טכנולוגיה אקסקלוסיבית ל-XO בפרט או למחשבים ניידים בכלל, כך שאני בהחלט יכול לראות איך יצרניות מכשירים סלולריים יתחילו לפנות יותר ויותר לכיוון של הרחבת התפיסה של מה הוא המכשיר הסלולרי. הסטנדרט של הבראוזר כבר כאן. וסטנדרטים פתוחים כמו שמסתמן ה-Android הם דוגמאות רלוונטיות בעיני.