כנס פסיכולוגיה ברשת : דיווח חי מהכנס

אשתדל לסכם אונליין את הכנס

מושב ראשון: היבטים אישיים

התערבויות טיפוליות בעזרת האינטרנט, ד"ר אודי בונשטיין

יש שאלות בנוגע ליכולת לבצע טיפול באמצעות הרשת. הנקודה הראשונה החשובה היא שהרשת מאפשרת מצד אחד קשר ומצד שני מדגישה מאפיינים המנעותיים. הרשת היא מרחב מעברי הבנוי מיסודות מנוגדים כמו ריחוק ומיידיות, תקשורת דלה ועשירה, אנונימיות וחשיפה, הונאה וכנות, רציפות ואי רציפות.

דרכי ההתערבות שקיימות ברשת כוללות פורומים מקצועים (של תמיכה ושל מומחה), אתרי יעוץ, אבחונים מקצועיים ופרוטוקולים לטיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים, טיפולים דינמיים. הרצף של סוגי הטיפול נעים בין מפגש מלא לחלקי ובין ארעיות לקביעות. כמו כן יש צורך להתייחס לעושר המילולי והזהות (גלויה או לא) כאשר מתייחסים למסגרת טיפול.

הרציונל התיאורטי מתייחס לעובדה שטיפול נפשי מבוסס על קשר בינאישי, והרשת מספקת/עונה לצורך זה, כך שאנחנו יכולים ברשת באמצעות הטכנולוגיה לאפשר את הקשר.

עקרוות ההתערבות הטיפולית ברשת יכלול הפניה ראשונית עם הגדרות מטרות ראשוניות. אבחון והיכירות (שהרוב חושבים שחייב להיות פנים אל פנים), הגדרת מטרות אמצעים וחוזה טיפולי, וההתערבות עצמה.

לסיכום: הרצף הטיפולי אפשרי והטיפול באינטרנט הוא נקודה או נקודות על פני הרצף. כך שאפשר לשלב בין צורך אנושי בקשר, חרדות מהקשר לבין טכנולוגיה כדי לייצר הזדמנות טיפולית. צריך לזכור שחסר מידע מבוקר על הטיפול והשלכותיו והנושא עדיין בחיתוליו. יש צורך בניסוח קוד אתי רלוונטי להתערבויות והקודים הקיימים אינפ מספיק ממוקדים, ויש צורך בהכשרה והדרכה ספציפיים כיוון שהדינמיקה והעוצמות שונים.

שימוש באינטרנט בקרב אוכלוסיית הסובלים מחרדה חברתית: ד"ר צופי מרום.

חרדה חברתית היא הפרעת החרדה הנפוצה ביותר אך הוכרה כקיימת רק בשנות ה 80. הקריטריונים לחרדה חברתית היא מצוקה וחרדה ניכרת באינטראקציה חברתית, בה האדם נחשף לקהל, גורמת לחרדה מופרזת וכתוצאה לסמפטומים חרדתיים פיזיולוגיים ולהמנעות. התוצאה היא סבל רב ופגיעה תפקודית משמעותית עבור האדם, כיוון שגם סיטואציות מאד נפוצות יכולות לגרום לחרדה קשה (כמו ארוחה משפחתית, עמידה ברמזור אדום, קשרים רומנטיים או כניסה לגן ילדים על מנת לקחת את הילד שלך).

הטיפול יכול להיות פרמקולוגי, טיפול התנהגותי קוגניטיבי פרטני או קבוצתי. הוכח במחקרים שונים על יעילות טובה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. הטיפול יכלול טיפול קוגנטיבים על מנת לעזור לאדם לשנות תבניות קוגניטיביות וכן דגש על שיפור כישורים חברתיים.

ברשת, הסובלים מחרדה חברתית יכולים לקבל מידע על ההפרעה, קשרים בינאישיים ורומנטיים, ומסגרות טיפול שונות. מכיוון שלסובלים מהפרעת חרדה יש פרשנות יתר של הופעתם (הרעה לטעמם), של התגובות שלהם והתוצאה היא חשיבה שהם נשפטים באופן שלילי והם מגיבים בהמנעות. מכיוון שברשת הם יכולים להמנע מהסמפטומים השונים
כמו סמפטומים גופניים ופרשנותם. השימוש ברשת יכול לשמש עבורם כמקום שבו הם פחות חשים בדידות אבל לחזק את ההמנעות שלהם. אנשים עם חרדה חברתית שמשתמשים ברשת כתחליף לקשרים מחוץ לרשת בעצם יסבלו מקשרים מוגבלים כיוון שהרשת מוגבלת.

טיפולים ברשת לחברה חברתית יכולות להיות על ידי שימוש בדואר אלקטרוני, על ידי תוכנות ספציפיות או תקשורת עם מטופלים בין מפגשים פנים אל פנים על מנת לדאוג להמשכיות הטיפול וחשיפה מתמשכת לחרדה.

טיפולים בחרדה חברתית מצליחים ברשת כיוון שיש תחושת אנונימיות שמורידה את החרדה. ישנם טיפולים חדשניים בעזרת מציאות מדומה שנמצאו מאד יעילים. בעתיד נוכל להעלות את הנגישות של הטיפול, לשלב מערכות לבדירה עצמית אובייקטיבית ולצפייה בהתנהגות ממשית של המטופל.

טיפול בנעלי בית: האם ניתן לטפל באמצעות האינטרנט – יעקב ברמץ.

סוקר את ההבדלים בין מפגש פנים אל פנים למול מפגש באינטרנט. ההבדל העיקרי לדבריו הוא שבטיפול ברשת אנחנו מפעילים את המוח ובטיפול פנים אל פנים אנחנו מפעילים את "הלב" הרגש. בגלל ההבדלים במדיה התקשורתית הטיפול הופך לשונה.

בהרצאה היו תאורי מקרה שבאו להדגיש שבאינטרנט התקשורת מבוססת על מילה כתובה והיא מזמינה מעורבות של השכל, ונשאלת השאלה האם ואיך אפשר להתגבר על הבעיה הזו.

למי מתאים טיפול ברשת: בעלי מבנה אישיות נוירוטי נורמלי, יכולת התחברות ופרידה נורמלית ללא קשיים, יכולת הכלה והרחבה של מסקנות מהפרט לכלל. כל מי שמתאים לטיפול פסיכולוגי קצר מועד יכול להנות מטיפול ברשת.

שיחה עם חנה איסלר מחברת כל האמת על הגברים ברשת

מתארת את השיחות שעשתה עם מאות גברים ברשת. ברשת אתה עוסק בשיווק עצמי בלתי פוסק, מפתח מיומנויות לא להפגע מדברים שנאמרים, אפשר לדבר חופשי, אין חסימה של המוח על הלב. לדבריה הדמות באינטרנט זהה לאישיות שלה בחיים. מספרת שביצעה סקרים בנושאים שעיניינו אותה, כמו סטוצים, סקס, סייברסקס. קשה מאד לעשות סייברסקס כי צריך גם להיות שחקן במצלמה, גם לכתוב תוך כדי וגם לאונן.

בנושא המחוייבות היא טוענת שלאחר מאות קשרים המסקנה הבסיסית היא שאין דבר כזה "ללא מחוייבות רגשית" כיוון שתמיד יש משמעויות רגשיות לקשר בין שני אנשים. אין "גולש ממוצע", כל סוגי האנשים (צעירים וזקנים, גרושים ורווקים ונשואים) נמצאים ברשת ומנשים ליצור קשר וכולם מכחישים כל הזמן את המציאות הזו, ועסוקים בשקרים.

לדבריה הרשת היא אמצעי תקשורת נוסף ורציף שיכול לחזק קשר זוגי.

מי שרוצה לדעת יותר, שיקנה את הספר :-)

מושב II: הביטים קבוצתיים

האם הפרטי והאינטימי אינם עוד. ריקי כהן.

המתבגרים מתייחסים ליומנים האישיים שלהם ברשתות החברתיות כפומביים מלכתכילה. ישנה תחושה עמומה של פרטיות שלמבוגרים חסרים כלים להבין את העמימות הזו. אי אפשר לראות את הפרטי בלי להסתכל על הציבורי, כשני חלקים של השלם. ניתן לראות זאת בפרופיל האישי של המתבגרים. אחד הדברים שהם מתייחסים אליהם הוא הנוכחות של חשיפת הגוף אשר נראית מוזרה למבוגרים אבל מהווה חלק אינטגרטיבי מבדיקת הזהות של הצעירים.

מתארת סיטואציה שבה אם מודאגת פנתה בנוגע לגלריית תמונות של נער שצילם עצמו מאונן, וזאת למרות שמאות צופים שחברים ברשת הקהילתית לא הרגישו צורך להתלונן. לא ברור מי ואם אמורים לפקח על התכנים. רוב המשתתפים כותבים את השמות האמיתיים והתכנים מאד חושפניים. חלק מהצעירים מתייחסים לתכנים בוטים כהומור, כסלנג או כאמצעי תקשורת.

בני נוער לא מתייחסים לרשימת החברים כחברים אלא לקהל שאליו משדרים את החיים. חדירת הריאליטי מאד מחזקת את ההתנהגות הזו של הצעירים. בארץ בניגוד לארה"ב הצעירים יוצאים ונפגשים, והתפקיד של המפעילים הם לא להיות השוטר הרע אלא רק להתערב בנקודות משבר.

פרטיות סובייקטיבית ברשת. כרמל ויסמן

שואלת האם יש פרטיות ברשת. מתייחסת לקטע וידאו ביוטיוב שבו נער ישראלי מספר על חווית האונס שלו. האם מותר לפרסם כתבה בעיתון שמקשרת לתוכן שפורסם ברשת, מזכירה את פרשת טור היומנאים של ארז ארליכמן.

נשאלת השאלה איך אנחנו, שכותבים באינטרנט, מסתובבים עם תחושה שהרשת היא פרטית? יש כותבים שמאיימים על קהל הקוראים שלהם שהם יסגרו את הבלוג. יש לאנשים תחושה מדומה שהם יודעים מי הקהל שלהם. במיוחד בני נוער לא מודעים לגודל הקהל או לקהלים עתידיים. כלומר במיוחד בני נוער לא מבינים את המשמעות האמיתית של פומביות. בראיונות הסתבר שלמרות שהן מאד נחשפות ברשת, הן מסננות חלקים גדולים ולרבות מהבלוגריות יש יומן אמיתי מנייר שם הן כותבות באמת את הכל.

התפיסה האלטרנטיבית של פרטיות בקרב בני נוער היא הזכות להסתיר מידע מהקרובים אלינו ולהתוודות בפני הזרים. לבני הנוער יש אסטרטגיה חדשה של פרטיות: ההורים, בגלל חסמים אורייניים וטכנולוגים פשוט לא מסוגלים להגיע למידע. בנוסף הם מצפינים את הסוד באוקיינוס המידע הפומבי.

התאומה הוירטואלית שלי. דבורית שרגל

דבורית מספרת את השתלשלות העניינים שהביאה לפתיחת הבלוג שלה בשם בדוי, על התחושות שהופיעו לאחר ההצלחה המטאורית של velvet והקינאה שהיא חשה כלפי התאומה הוירטואלית שלה. אני לא ארחיב כאן יותר מדי כי כל השתלשלות האירועים פורסמה במקומות רבים אבל מה שמעניין כאן ביותר הוא הקונפליקטים והתחושות שיכולים להתעורר מול דמות שאינה קיימת במציאות.

(אני אעדכן את ההרצאה שלי בהמשך)

פאנל III: הבטים תרבותיים

התמזגות אדם מכונה: ד"ר דורון פרידמן

הרשת משתנה בקצב כזה מהיר שקשה מאד לבצע מחקרים על הרשת. כמו שאי אפשר לקחת רק ילדים בגיל שלוש ולהסיק רק מזה על התנהגות בני האדם. החזון של חוקרי המציאות המדומה ואנשי הסייברספייס היא מצב של ניתוק המוח מהגוף והכנסתו לעולם של מציאות מדומה. מזכיר את הסיפור של הקרנת הסרט הראשון של האחים לומייר עם הרכבת שהקהל ברח מהאולם, ומסביר שזה המצב שבו אנחנו נמצאים כיום מול המציאות המדומה: שזה חריג עד כדי כך שזה מפחיד אותנו.

מחקרי Presence מראים שאנחנו לא צריכים לשחזר באופן מלא את המציאות ומספיק לתת רמזים למציאות ולתת למוח להשלים את המידע. הכוונה היא להגיע ל Full Immersion שבה אנחנו לא נרגיש שאנחנו בחלל וירטואלי (היום מרגישים את המכשור שסביבנו, המקלדת, הקסדה).

הראה סרטון של אדם משותק בארבע גפיים שבאמצעות המחשבה מורה לדמות שלו במציאות הוירטואלית ללכת ולדבר עם אנשים.

אנשים תרבות ומידע, פרופ' שיזף רפאלי

מתנגד לעמדה שעלתה בהרצאות הקודמות שאנחנו יוצרים את התרבות. מזכיר שרוב האנשים לא משתתפים באופן פעיל ביצירה (חוק 1-10-89), ולטענה שאנו לא משתנים ומשכפלים את עצמנו לרשת. להיות דיגיטלי זה להפוך לעולם שבו הסימבולי, היצוגים הופכים להיות אמיתיים. אנחנו חיים בפרדוקס שבו דברים שלא אמורים לעבוד עובדים. איך ויקיפדיה מתקיימת למרות שהיא לא אמורה להצליח? איך כולם נותנים הכל בחינם, וממשיכים להרוויח? אם מידע זה עיקר חיינו, אם הממשי הולך ומוחלף על ידי הסמבולי, אם כולנו עוסקים בשינוי ויצירת מידע ורובו מחולק בחינם, כיצד אנו לא לבושים סחבות? איך אנחנו מסבירים מבחינה פסיכולוגית עולם שבו מצפים מאיתנו להפוך מפאסיבים לאקטיביים בזמן שאין מנגנוני תגמול על העבודה והיצירה שלנו?

אנחנו נכנסים בעצם לעולם שבו אין לנו מושג על התהליכים הפסיכולוגים שמפעילים אנשים. מזכיר את יוחאי בנקלר שטוען שרבדים פסיכולוגים שהוגבלו על ידי אמצעי התקשורת מתחילים לצאת כיום ואנחנו בעצם הרבה יותר יצרנים, יותר סולידריים ממה שאנחנו מעריכים את בני האדם. קאר לעומתו טוען שכל המודלים החינמיים יתמוטטו כיוון שבני האדם מונעים על ידי סיפוקים מיידים וצריכים לקבל סיפוק מיידי לפעולות שלהם ולסיפוקים הללו יש משמעות כלכלית.

האדם בתהליכי שינוי חברתי אינטרנטי: ד"ר יאיר עמיחי-המבורגר

ברשת יש הרחבה של האני, אדם יכול לצאת מהמגבלות של הגוף ושל המרחב הפיסי. הגולש מרגיש שהוא אזרח העולם הגדול ויכול להשפיע על דברים שקורים במקומות מרוחקים. האינטרנט יכול להיות מנוף לשינוי חברתי ולדוגמא "הצבא הירוק" של אל גור שמתעתד להשפיע על מדיניות ארה"ב בנושאי הסביבה וכל התהליכים הללו מתרחשים רק באמצעות הרשת.

כבר כיום ניתן להקים מיזמים רבים לתועלת הכלל. היחודיות של הרשת היא שכל יכולת הופכת לזמינה לטובת הציבור. בעצם אדם בהונגריה יכול לסייע לאנשים בצד השני של העולם ולהעזר בו. מימד הזמן הופך לנגיש יותר כיוון שהכל מגיע אליך וכל יחידת זמן הופכת למשמעותית. כל אחד יכול – גם אנשים שלא יכלו לחשוב על התנדבות (כי היו זקוקים לעזרה בעצמם) יכולם לעזור עכשיו לאנשים אחרים.

האדם הופך ממקבל לנותן ויוצר שינוי פסיכולוגי משמעותי. הרשת מאפשרת להגדיר מחדש את ה"אני". הקונפליקט בין אינדיבידואליזם ושייכות יכול להגיע לאיזון טוב ברשת כיוון שיש כל כך הרבה אפשרויות לביטוי עצמי ועוד יותר אפשרויות לשייכות לקבוצות ספציפיות.

האינטרנט יוצר מצב שניתן להגיע למימוש עצמי (על פי מסלו) בצורה הרבה יותר זמינה.

אינטרנט וגלובליזציה: העולם השטוח של פרידמן וחוק הזנב הארוך של אנדרסון -ד"ר אשר עידן

המושג העיקרי שאנחנו צריכים לדון בו הוא פוסט-מודרניזם. אנחנו לא יודעים כמעט כלום על טבע האדם אלא יודעים קצת על תקשורת המונים, קצת על תרבות אירופאית מערבית. המושג תקשורת בא מהעולם הקדם מודרני שבו ישבו סביב המדורה והיתה תקשורת. תקשורת ההמונים אינה בעצם תקשורת, אלא שידור להמון ושטיפת מוח. ההמון תמיד חכם יותר מהגאון כיוון שגאונות היא מיתוס מודרני שנוצר על ידי תקשורת ההמונים שנוצרה עם הדפוס המודרני.

ווב 2.0 היא טכנולוגיה שמאפשרת לממש את הרעיונות של היידגר, פוקו ואחרים. הטכנולוגיה של הרשת היא מה שתאפשר את הדקונסטרוקציה של התרבות המודרנית: אין עלות, אין אקסקלוסיביות, הרמה נשארת גבוהה למרות שכל הדיוט יכול להשתתף, המהירות ומהו המבנה הארגוני שיוצר את העולם החדש הזה (ראה קליי שירקי "לארגן ללא ארגון: מטקסונומיה לפולקסונומיה").  הסיבה לכך היא שאנו מפחדים לאבד שליטה ואנחנו נצמדים למנגנונים הישנים.

הסינגולריות של ריי קורצוויל היא פונקציה של הפוכה של חוק הזנב הארוך. הכוחות האקפסוננציליאים של הרשת מאפשרים כח עצום לאדם שמקרבים אותו לסינגולריות.

הארות והערות (13 בינתיים)

  1. כרמל, את אלילה. דיברת מאלף. ירדן, מלך!

  2. ירדן,
    תודה על העדכון החי מהכנס. מקווה שבכנס הבא יתאפשר להשתתף גם מרחוק באמצעות ה Web3D.

    הכנס הוא הימור בטוח לאלה שמעוניינים ללמוד על הסייברנט והשפעתו והנה משהו שרשמתי בהשראתו:

    http://vrider-digraisrael.blogspot.com/2008/06/blog-post.html

  3. [...] ירדן לוינסקי עשה לייב בלוגינג [...]

  4. ירדן,
    ידעתי שאתה משהו, ולא ידעתי כמה.

    מניסיוני פעמים רבות עיתונאים מדווחים מה שבא להם ויש השקה חלקית ביותר בין דיווחיהם לבין מה שקרה.

    ואילו אתה דיווחת כה מדוייק וכה תמציתי עד שנתן לי, שנכחתי בכנס, תובנות נוספות לגבי הנאמר שם.

    כל הכבוד

  5. התלבטתי אם לכתוב פה דבורית או velvet, אבל אינטואיטיבית יצא – דבורית.
    בכ"מ הוספתי לדף הכתוב שלי את כל הנקודות שלא הזכרתי בהרצאונת:
    * הבלוג ברשימות, שמטרתו הייתה לעזור לדבורית
    * העובדה שהאישיות שלי נוקשה מדי (והזהות פריכה מדי) מכדי להחזיק בשתי זהויות, מהלך שאנשים רבים עושים לא פעם בחייהם ומתמידים בו הרבה יותר זמן ממני – אבל אולי זה השתמע מדבריי
    * סיפור אנה וגנר/אריאנה מלמד, שהעסיק אותי בזמנו במשך כמה פגישות טיפוליות (שנים טרם הגמילה), שהיה בבחינת גורם מטרים לבלוג ולולווט

  6. ירדן, כל הכבוד! על השילוב המוצלח של המרצים, הקהל, ההיבטים הפסיכולוגיים תיאורטיים וההיבטים המעשיים, מתובלים בדוגמאות קונקרטיות פיקנטיות.
    העולם של האינטרנט מדהים, גדוש ותמיד יש עוד מה ללמוד ממנו גם למען המחקר עצמו וגם לשימוש אישי.
    מצפה לכנס בשנה הבאה,
    דליה

  7. לד"ר שיזף -

    נקודה עקרונית – "אם מידע זה עיקר חיינו, אם הממשי הולך ומוחלף על ידי הסמבולי, אם כולנו עוסקים בשינוי ויצירת מידע ורובו מחולק בחינם, כיצד אנו לא לבושים סחבות?"

    כיצד?
    כי מעט אנשים נהנים מפירות ניצולם של מילארדים אחרים שעדיין מייצרים מזון, מוצרים (מחשבים למשל), וזוטות אחרות

    תעשיית המידע בתצורתה הנוכחית יכולה להתקיים רק על גבם ועל זעתם של הנדכאים והחלכאים ורק במסגרת משטר הניצול.

  8. נהניתי מאוד מהכנס
    התאכזבתי מירדן כי הוא כותב 10, אבל הוא מדבר רק 9.
    היה מאוד כיף לפגוש ריאלית, דמויות שהיכרתי וירטואלית מבלוגים ורשתות חברתיות שונות.
    גדי להב במושב הבלוגרים אמר דברים מאוד חזקים, הוא הראה לנו המבוגרים שאנו "עגלונים שנפלו לפתע לתוך חללית, ומנסים לחפש את המושכות של הסוס" אחד הסוסים שחלף זמנם הוא המציאות.
    יותר מדי דיברו על "התמכרות, עאלק, לאינטרנט". למה לא מדברים על התמכרות למציאות???????????
    השאלות הפסיכולוגיות שווב 2.0 מעלה, לא ניתנות לפתרון, במסגרת הפסיכולוגיה המודרנית של פרויד-פיאז'ה-קוהוט (כמו שאיינשטיין אמר, כדי לפתור בעייה פרדיגמטית, יש לצאת מהפרדיגמה שיצרה אותה). הן ניתנות לפיתרון במסגרת הטופולוגיה הלאקאניאנית.

  9. [...] שעבר היה כנס פסיכולוגיה ברשת של איל"ב (לקריאת סיכום האירוע). מכיוון שהייתי בין המארגנים של הכנס, וגם הרצתי באחד [...]

  10. [...] לוינסקי עשה לייב בלוגינג מרשים, תמציתי ובהיר לכנס פסיכולוגיה [...]

  11. [...] השבוע האחרון היה עמוס לעילא. זה התחיל בסוף שבוע שעבר, בכנס הפסיכולוגי של ירדן לוינסקי במרכז הבינתחומי, בו הצתמצמתי  [...]

  12. ירון, אהבתי מה שכתבת, ואיך שדיווחת ופרשת. ביחוד את המלצתך לקרוא את הספר וסמיילי…תודה.
    האם קראת אתה?

  13. הכנס היה רעיון מעולה, וכל הרעיונות והנקודות שהועלו נכונים וחשובים, אבל בדיעבד אני חייב לציין שכיום הנקודה הכי חשובה באינטרנט זה האפשרות לחשוף, להתייעץ ולשתף. אומנם יש רופאים מומחים יותר ופחות שהמטרה שלהם לפתור בעיות, אך תמיד אפשר להיות מופתעים מאנשים חסרי הכשרה שיכולים לתת כיוונים חדשים להתייחסות כשאנשים חולקים סיפורים ורגשות, זה היה מאוד קשה ללא האינטרנט..