[קריאה מונחית] לפני הקריסה של המוח

מה לעשות כשהילד שלכם גורם לכם להתפרצות זעם בלתי נשלטת?
http://www.slate.com/id/2210616/

איך יכול להיות שאמאזון מצליחה בזמן שכל האחרים נכשלים? ואני אומר שזו הוריאציה המודרנית של אכול ושתה כי מחר נמות.
http://www.slate.com/id/2210620/

צרור עצות בנושא הכאוב והשחוק – איך להציל את העיתון האהוב עליכים. האם אנחנו צופים בהתקרבות המחודשת של המיקרופיימנטס?
http://www.time.com/time/business/article/0,8599,1877191,00.html

פרד ויילסון על שורת הסטטוס. אני מסכים שזו בעצם הפעולה החברתית העיקרית שמשותפת לכל החוויות החברתיות והרשתות החברתיות החזקות בימנו. השאלה היא למי זה מועיל ואיך אפשר לעשות עם זה משהו?
http://www.avc.com/a_vc/2009/02/hasnt-it-always-been-about-status.html

כאילו שלא ידעתם (אלא אם הצלחתם להתעלם ממה שאנחנו טוענים באתר שלנו). יותר מדי מידע גורם לפגיעה נוירונלית.
http://blog.wired.com/wiredscience/2009/02/attentionlost.html

הארות והערות (4 בינתיים)

  1. הסעיף האחרון – מישהו מוכן להסביר את זה לגננת של הילדה שלי, שמלמדת את הילדים לצייר "כמו אנה טיכו" ודוחסת להם לראש שטויות כמו קומפוזיציה בגיל שלוש?
    ~האמוטיקון הזועם של ישרא~

    (מישהו שהיא תקשיב לו, ז'תומרת. זה לא כולל הורים, מסתבר.)

    ובהמשך, ככל שהתרשמתי, זה רק מחמיר: נראה לי שהתגובה של מערכת החינוך להתפוצצות המידע היא דחיסת מידע היסטרית, במקום ללמד כלים לעיבוד מידע.

  2. זה ההורים אשמים, אם לא הבנת. קוראים לזה היסטריה (לא במובן הפסיכיאטרי אלא החברתי)

  3. ירדן, אתה מכיר מקורות כלשהם על כלים לעיבוד מידע והנחלתם לילדים? (ואולי גם להורים?)
    תודה מראש.

  4. [...] (איפשהו כאן מתבקש הלינק המטלטל הזה, שהצית את זרם התודעה שלעיל, ותודה לקולקטיב.) [...]