למה הם לא רוצים להבין שהעולם השתנה?

בערך פעם בשבועיים מתלהט איזה דיון ברשת בנושא של האינטרנט לאן? או מודל התשלומים העתידי של הרשת, או עתידה של העיתונות בעידן האינטרנט. כל השאלות האלו הן שאלות גדולות וחשובות, ויכולות לפרנס לפחות עשרה כנסים שנתיים ולתת לבלוגרים ברחבי העולם אפשרות לכתוב על זה ולהתווכח עם עיתונאים / מוזיקאים / פרשנים מהיום ועד אוגוסט 2015.

נראה שהדיונים הללו בעצם הם עקרים ומיותרים. כל הויכוחים בנושאי עולם ישן מול עולם חדש הם ויכוחי סרק, מפני שההיסטוריה כנראה כבר הראתה לנו שאת הנעשה אין להשיב. אפשר להצטרף לפעמים כדי להשפיע על כיוון הזרימה, אבל אי אפשר להשיב את המים לתוך הברז.

הסיבה היא שאנחנו, בני האדם השתננו. אנחנו יצורים אינטיליגנטים (בדרך כלל) ואנחנו אוהבים לדבר ולשמוע את עצמנו מדברים. היום אנחנו גם יכולים להחליט איפה אנחנו מדברים (בלוגים, רשתות חברתיות, מעלים סרטונים ליו טיוב), ואנחנו יכולים להחליט לאן לגלוש ומתי לצרוך את המידע שאנחנו יוצרים. לאט לאט, ולמרות הנסיון של הגופים ששולטים במידע אנחנו יוצרים ערוצי מידע חדשים, ורטיקליים שמתמחים בתחומים מסויימים. את חדשות הפסיכיאטריה שלי אני לא צורך רק דרך עיתוני הפסיכיאטריה המקובלים, אלא דרך רשת שלמה של בלוגים ושל אתרים מקצועיים שלא מנוהלים על ידי הגופים המרכזיים בתחום. את חדשות הטכנולוגיה שלי אני כבר מזמן לא קורא במגזינים המודפסים ואתרי הטכנולוגיה שבבעלות התאגידים. אני צורך אותם מאנשים כמוני וכמוכם, שעם הזמן יצרו להם מוניטין חדש, של כתיבה ביקורתית ומעניינת. יש גופים חדשים שעושים חיבור של מקורות מידע אלטרנטיבים, שהיום נגישים לי בדיוק באותה מידה שאני יכול לקבל מידע מהמקורות הישנים. מרחק של לינק.

הגופים הישנים, ובין אם זה ממשלות, תאגידי תקשורת, חברות מוזיקה או אפילו סתם חברות לא מסכימים לעולם הזה שבו אין להם שליטה על המידע שמגיע לאנשים. אנחנו מצד שני, לא מאפשרים להם מנוחה. הם מנסים להחזיר את השליטה לידיים שלהם. אבל בני האדם מסתבר, תמיד ימצאו דרכים חדשות. אז יתבעו את ה – Pirate Bay. נו אז? מהריסות קאזה לא קמו שיטות יעילות יותר להפצת תכנים? קראתי בכתבה מסויימת (נדמה לי שאצל מייקל ארינגטון מ Techcrunch) שאחד מראשי תעשיית המוזיקה אמר על התביעות שתובעים אנשים שמורידים מוזיקה: "אנחנו כבר מזמן הבנו שהתעשיה עומדת לשנות את פניה והמודל שלנו קורס. אנחנו פשוט מנסים להרוויח עוד כסף בנתיים, עד שנחשוב מה לעשות"

וזו השורה התחתונה. הם כבר הבינו שהעולם השתנה. הם פשוט רוצים לעשות עלינו עוד סיבוב עד שייגמר. חג חירות שמח!

הארות והערות (6 בינתיים)

  1. ירדן – כל מה שאתה כותב הוא נכון. אבל יצרניי התוכן לא יכולים להתחרות עם "חינם", לא בתוכן מבוסס פרסומות שמכניס הרבה פחות מהמדיה הישנה (עיתונים), ובטח שלא חינם בלי אפשרות לפרסום כמו הפיראט ביי. בסופו של דבר, על מנת שימשיך להיווצר תוכן, וכזה איכותי (ולא עיתונים ברמה של "24 דקות"), ייצרני התוכן (או אלו שמאכסנים אותו, במקרה של תוכן קהילתי כמו בטוויטר) חייבים לקבל תשלום על עבודתם, וצרכניי התוכן צריכים להשתתף בעלותו. על מנת שנוכל להמשיך להנות מהעולם החדש הזה, צרכניי התוכן חייבים להבין שלמרות שאפשר לקבל הכול בחינם, עדיף לטובת כולם שהצרכנים ישלמו על התוכן שהם מקבלים (ממש כמו ה-Honesty Boxes הפרוסים בניו-זילנד, ומצליחים לגבות תשלום מהמטיילים ללא שום פיקוח אנושי). לכן, כשאתר מצויין כמו Last.fm, שצרכניו נהנים מהשירים שהוא משלם עליהם תמלוגים בכסף מלא, מתחיל לדרוש סכום חודשי לא גבוה על שרותיו, הגולשים צריכים לפתוח את הארנקים במקום להגיד "מה פתאום" ולעבור לשרות החינמי הבא, שגם הוא יקרוס תחת נטל העלויות תוך כמה חודשים.

  2. [...] לוינסקי (גם הוא ד"ר) אומר – אולי פרסומות לא עובדות, אבל אל תצפו מהמשתמש לשלם לחברות הגדולות והמסורתיות. המודל שלהם כבר לא עובד, תמיד יהיה שרות אחר – קטן, חכם, [...]

  3. אני מסכים עם הטענה הכללית, אבל צריך לזכור שזה שמודל חדש מתפתח אורגנית עדיין לא אומר שהוא יותר נכון ממודל אחר.
    ברור לכולנו שהעיתונות המודפסת קורסת סביבנו ואנשים עוברים לצרוך חדשות מבלוגים ומקורות מידע חינמיים. אבל האם כל מה שפעם קיבלנו מהעיתונים אנחנו נקבל עכשיו באינטרנט? TechCrunch ו-Gizmodo ואתרים אחרים הם דוגמא לערוצי תקשורת ששברו את השוק המודפס, אבל אני לא מכיר אתרי חדשות שיכולים לשלוח כתב שטח לעירק, למשל, או להשקיע חודשים של עבודה בפרוייקט חשיפת שחיתויות. 
    אני לא אומר שלא שלא יכול לקום לו מודל אינטרנטי, מבוסס שיתוף-פעולה ותוכן מבוזר, שיענה על הצורך הזה. אני פשוט אומר שאנחנו צריכים לא רק לנפנף בדגל המהפכה ולצפות במודלים החדשים שנוצרים סביבנו, אלא גם לנסות לשמר את הדברים טובים שעלולים ללכת לאיבוד.

  4. אבנר, אני מסכים

  5. [...] – הנה כמה חומרי קריאה מעניינים: ירדן לוינסקי כתב יפה על כל ויכוחי הסרק סביב "עתיד הרשת", ובמקביל רזי בן-עזר העלה פוסט נהדר על כך שהפופ העכשווי [...]

  6. מה, סתם ככה? בלי ויכוחי סרק בתגובות? בלי עצבים חסרי תועלת? בשביל מה שווה האינטרנט הזה בלי כל אלה? :)

    חג שמח גם לך.