למה מדיה חברתית היא כמו כת?

יש לי חשבון בפייסבוק כבר חצי שנה. יש לי חשבון בטוויטר כבר חודש. כמו שחלק גדול מאלו שמכירים אותי יודעים גררתי רגליים לפני שהצטרפתי, אבל הרגשתי שזה אחד מאותם דברים שצריכים לעשות מבחינה מקצועית, במיוחד עבור מי שמתעניין בקשר בין פסיכולוגיה לטכנולוגיה. אופן השימוש שלי ברשתות האלו מגוון, אבל אני משתדל להשתמש בהן בעיקר לשימושים מקצועיים, עם גלישות פרטיות מדי פעם.

יש כאלו שטוענים שרשתות חברתיות בכלל והסטטוספירה בפרט הן תופעות חברתיות שליליות, אשר גורמות לנו לפגיעה ביכולת שלנו להפנים מידע, מחלקות את תשומת הלב שלנו לרסיסי תוכן ובכלל גורמות לנו להתעסק בצורה ולא בתוכן. באופן אישי, אני חושב שמדובר במגמה חברתית שלא קשורה דווקא בשירותים כמו טוויטר או באינטרנט, אלא התחילה כבר לפני כחמש עשרה שנים ורק מאיצה את עצמה. טוויטר היא רק דוגמא לתרבות אשר מקדשת רדידות ושטחיות. ואם אנחנו מסתכלים לרגע במשתמשי הרשתות החברתיות, באלו שיודעים באמת להשתמש בהן אפשר לראות שיש קצת פאנאטיות בטרמינולוגיה שהם משתמשים בה.

"מה, אתה לא בפייסבוק? כ-ו-ל-ם בפייסבוק, אתה צוחק עלי?"

יצא לכם כבר לקבל הודעת SMS שמפנה אתכם לסטטוס של מישהו בפייסבוק? או שמישהו מספר לכם שיש לו כבר 3000 עוקבים בטוויטר? עבור אנשים שלא מעורבים בתופעה הזו, כל העניין הופך מוזר ונוכרי מרגע לרגע. אבל אם מתעניינים בזה קצת, הרי שאפשר להבחין שפייסבוק בשנה שעברה, וטוויטר בשנה הנוכחית מייצרות המון רעש ודיון שעוסקים בעצמן. כלומר, אחד העיסוקים המרכזיים של אנשים בטוויטר הוא לדבר על טוויטר, בדיוק כמו שבשנה שעברה הם דיברו על פייסבוק. הם מדברים על עצמם, על איך הם משתמשים בשירות הזה, איזה פלאגינים עוזרים ואיזה לא עובדים ובכלל, הם מתייחסים למי שלא משתמש, או לא מבין – כאדם פחות ערך.

גם המאפיינים התרבותיים של המדיה החברתית הם כאלו שדומים למנגנוני ההשתתפות בכתות. אם תחפשו מידע שעוסק בכתות, תראו שיש להן כמה מאפיינים משותפים:

הם משתמשים במניפולציות פסיכולוגיות על מנת לגייס, לחנך ולשמור על המשתתפים שלהם
כל משתתף ברשת חברתית יעשה פעולות שונות כדי לגרום לאלו שלא משתתפים להצטרף גם. הם ישלחו לכם מיילים של הזמנה. ישלחו לכם לינקים שיסבירו לכם למה אתם ממש, אבל ממש חייבים להיות שם. משתתפים חדשים מתקבלים בזרועות פתוחות על ידי משתתפים ותיקים: "יופי שפתחת חשבון, בוא לשלי". המרדף אחרי חברים (בפייסבוק) או עוקבים (בטוויטר) מתוגמל בתחושת שייכות וערך עצמי. תראו לי משתתף שיש לו כמה מאות עוקבים ופתאום יפסיק להיות משתתף פעיל.

נוצרת חבורה אליטיסטית וטוטליטארית.
הפעילים במדיה החברתית שולחים טוויטים והודעות אחד לשני, ואחר כך מדברים על זה באמצעים אחרים. פעילים במדיה חברתית מאמינים שכולם צריכים להיות בטוויטר או בפייסבוק. אלו שאין להם פרופיל מקבלים יחס מזלזל או מתעלם. אפילו עסקים או חברות שאין להם פרופיל בפייסבוק נחשבות לחברות שלא מבינות עניין. אם יש לך עוקבים זה טוב, אם אין לך זה גרוע.

חוסר יכולת לקבל ביקורת.
אם אתה מעביר ביקורת על טוויטר מייד מכריזים עליך כאדם פרימיטיבי שלא מבין מהחיים שלו. אין לך פרופיל בפייסבוק? אתה פשוט מפגר. או זקוק לחינוך מחדש. או שניהם. מייד יצוצו לפחות חמישים מומחים שיתנדבו "לחנך אותך". תמורת כסף כמובן.

יש מייסד שכולם מחכים לדבריו, שיודע יותר טוב מכולם מה צריך לעשות ומחליט בעצמו.
לפני כמה חודשים מרק זוקברג החליט שפייסבוק משנה כיוון ומעמידה במרכז הממשק את הסטטוס. למה? כי "אני יודע יותר טוב מהמשתמשים מה הם צריכים". אבל בלי קשר, גם האנשים הבולטים בהיררכיה של פייסבוק, טוויטר או שאר האפליקציות החברתיות נוהגים בצורה דומה: הם מצהירים כל מני הצהרות בומבסטיות, הם מספרים כל הזמן את מי הם פגשו ועם מי הם אכלו, ומבלים המון זמן בקידום עצמי.

הם חושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים בגיוס מאמינים חדשים.
עזבו את הבעיה השולית שעדיין לא הצלחנו לראות אתר מדיה חברתית אחד מפתח מודל כלכלי שמחזיק את עצמו. ולא, אני לא מתכוון לרעיון שמישהו יקנה את האתר שלך בתור מודל כלכלי אמיתי. אבל תסתכלו על זה, כל חשבון לינקדאין שולח מאות מיילים של ספאם כדי לגרום לך להרשם לאתר, כל משתתף בפייסבוק נתקע עם אפליקציות מפגרות שמציקות למשתמשים אחרים להצטרף ולגלות פרטים חסויים, וכל מומחה למדיה חברתית מסביר לכולם שהם ממש, אבל ממש חייבים נוכחות בטוויטר. אחרת הם פשוט לא קיימים. וזה לא רק אנשים – גם חברות "חייבות" להיות בטוויטר, ו"חייבות" לשלם למישהו כדי שיסביר להם כיצד להיות "חלק מהשיחה", ולמישהו כדי שינטר את הנוכחות שלהם בטוויטר. ואם אתה שואל שאלות כמו "האם ההשקעה מחזירה את עצמה" אז מסבירים לך שאתה פשוט לא מבין.

רק המייסדים והאנשים שבראש הפרמידה באמת מרוויחים משהו אמיתי.
אין ספק שטוויטר ופייסבוק משפיעות על הדרך שבה התקשורת האנושית מתפתחת, ואין ספק שזה משפיע על האינטראקציה בין אנשים. אבל יש ספק רב מי מרוויח מכל הסיפור הזה. תחשבו לרגע מה באמת יצא לכם מאלפי השעות שהשקעתם בעידכון הפרופיל שלכם בפייסבוק, בתגובות לאנשים אחרים או בטוויטים על לינקים שמצאתם. אז נכון שמצאתם אחרי עשרים שנה את האהובה מהתיכון, ולפעמים אתם משיגים איזה קשר עסקי פה או שם, אבל האנשים שמרווחים בעיקר, הם שני סוגים של אנשים: בעלי החברות והאתרים האלו, וקומץ המאמינים הראשיים שלהם – המומחים למדיה חברתית. כל אותם סקובלים, ארינגטונים ודומיהם. כל השאר – משקיעים מאות שעות, אפס תמורה כלכלית. עם כל הכבוד, עם קהילה אי אפשר לקנות לחם בסופר.

אל תטעו, למדיה החברתית יש ועוד תהיה השלכה רבה על דברים שונים ומגוונים בתרבות שלנו. אבל צריך תמיד לזכור שלא הכל מושלם, שיש תופעות רעות מאד שמתרחשות במדיה החברתית, ושצריך להזהר ולהיות מודעים. אם רק תסתכלו על הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שמועות חסרות כל בסיס היום, תראו שאנחנו מצליחים גם להפיץ מידע שקרי באמצעות ריטוויטים במהירות גדולה פי מליון, ולא רק ידיעות חשובות. הזמן שאנחנו מקדישים לדברים האלו בא על חשבון משהו, כיוון שלא נוצר עוד זמן במהלך היום.

בקיצור -  מומלץ להרגע קצת. לא חייבים לעדכן את הסטטוס שלכם חמש מאות פעמים ביום, אלא עדיף שניים שלושה עדכונים משמעותיים. לא מוכרחים חמשת אלפים עוקבים בטוויטר, מספיקים גם כמה עשרות אנשים חשובים. אתם לא צריכים לשכנע את סבתא שלכם לפתוח חשבון, כי זה לא ממש ישנה לא את החיים. ותמיד, תמיד, זו לא הכמות אלא האיכות שמשנה בסופו של דבר.

חפשו אותי בטוויטר. או שלא.

הארות והערות (36 בינתיים)

  1. מצוין.

  2. [...] קישור לפוסט: למה מדיה חברתית היא כמו כת? [...]

  3. הפוסט הזכיר לי קצת קווי דמיון לבהלה לזהב בקליפורניה לפני כ-150 שנה. ההתנהגות האנושית דומה כנראה בכל תקופה. גם שם מעטים מצאו זהב – כמו מעט העסקים שיודעים לעשות את זה נכון בטוויטר , אני חושב שדל זו דוגמה טובה לכך. הרוב המוחלט העלה חרס בידו . ומי שהתעשר בסופו של דבר היו אלו אנשי השירותים שמכרו כלים ושירותים למחפשים – קצת כמו יועצי המדיה החברתית .
    עם זאת לאחר כל הניתוח המרתק שלך עדיין אתה משקיע את תשומת הלב שלך בכל הכלים החדשים הללו כדי "להיות מעודכן" ולקחת חלק ב"שיחה". גם אני עושה זאת כי אני מחפש את המפתח שיוכל לפתוח לי את השערים לקהלים שאני לא מצליח להגיע להם בדרכים מסורתיות.

  4. אני ממש לא שם כדי להיות מעודכן. יש לי מטרות אחרות לגמרי ומוגדרות מאד.

  5. טוויטרית היא שפה וסוג מדיה מאוד עמוק. קחו את פרקי אבות או אמרות קונפוציוס או אימרות מאו צה טונג, הם כתובים טוויטרית. אולי הספר הכי אניגמטי ועמוק במאה ה20 מסוכם כאן בטוויטרית:
    העולם הוא מכלולן של העובדות, לא של הדברים. תמונה לוגית של עובדות היא מחשבה. מחשבה היא פסוק בעל מובן. פסוק הוא פונקציית אמת, של פסוקים ראשוניים. הצורה הכללית של פונקציית אמת, היא הצורה הכללית של פסוק. "מה שלא ניתן לדבר אודותיו, יש לעבור עליו בשתיקה". טרקטטוס לוגי-פילוסופי, ויטגנשטיין 1.0
    גם ויטגנשטיין 2.0 "מחקרים פילוסופיים" כתוב בטוויטרית. חוץ מזה, ירדן, תגיד, הפסיכואנליזה היא לא כת? ראה את ספרה של בתיה גור "רצח בשבת בבוקר". לפי פוקו "תולדות השגעון בעידן התבונה" כל הפסיכיאטריה והפסיכואנליזה היא כת סגורה שהוא חוקר אותה אנתרופולוגית

  6. סער סיקלאי, עו"ד

    "טוויטר היא רק דוגמא לתרבות אשר מקדשת רדידות ושטחיות.".

    אבקש רק לציין בהקשר זה, כי אני הגעתי למאמר בעקבות קישור שנשלח בטוויטר, ולכן הייתי נזהר מלומר באופן קטגורי שהמדיה הזו משרתת רק רדידות ושטחיות.

    לגופם של דברים – אתה צודק בעיקרון, אם כי מגזים. הייתי מבקש גם להוסיף שחצי שנת פייסבוק אינה מספיקה על מנת להבין לעומק את השימושים היעילים שניתן לעשות ברשת כזו. צריך להתבשל עם זה. תן לזה שנתיים ותראה שאתה מתפתח לכיוונים פחות צפויים.

    אשמח לקרוא אותך גם בהמשך, אני כבר עוקב..

    סער סיקלאי עו"ד, מנהל משותף בקהילת עורכי הדין בקפה דה מרקר

    online_lawyer @ בטוויטר

  7. ירדן – אתה קורא לזה כת, אחרים קוראים לזה תחביב מעניין.

    הפוסט הזה מפתיע אותי במידה מסויימת. דמיין לעצמך שהיית קורא קטע כזה לפני X, שנכתב בעקבות הקמת רשימות, ועוסק בבלוגרים (למה בלוגרים הם כמו כת!).

    Potato, Potatoe?

  8. (הכוונה שלי כמובן הייתה – היית קורא קטע כזה לפני X שנים).

  9. "תרבות אשר מקדשת רדידות ושטחיות" – לא. מקדשת קיצור. בנוסף להיות טוויטר גם פלטפורמה של קישורים לתוכן במגוון עומקים, הוא מאפשר להבזיק רעיונות שחלקם לא היו מתבטאים כלל בהעדרו.

  10. יש לי חשבון בטוויטר כבר למעלה משנה, כמו כן בפייסבוק ובעוד כמה מקומות עלומים יותר ופחות.אני לא "יועץ למדיה חברתית" ולא מומחה לה, רק משתמש בה בשילוב של של ההנאה הגיקית לשחק עם משהו חדש, וכלי עבודה/תקשורת שמרחיב את סוגי המדיה ואת האפשרויות והכלים בהם אני יכול לתקשר עם אנשים אחרים, ברמה העיסקית והפרטית.

    הפוסט העלה לי יותר מחיוך אחד על הפנים, כי אכן, יש אובר הייפ למרות שבבסיס, נוצרים כלים, וצורות התנהגות, או מערכות תקשורת מתווכות מחשב שונות.
    יש הרבה רדידות, קידום עצמי ועוד הרבה רעות חולות, אולם זה אינו הכל, יש הרבה מאד אינטראקציה מעניינת, חשיפה לאנשים, למחשבות ורעיונות שדווקא כאן, בכיכר השוק האלקטרונית זו נחשפים אליה יותר מאשר בדרכים אחרות. (140 אותיות מספיקות בהחלט כדי להפנות אותי לקרוא את הפוסט הזה למשל, שלא בטוח שהייתי מגיע אליו בצורה אחרת)
    אבל , כמו כל צורת תקשורת חדשה, ובכלל בכל דבר חדשני שקשור איכשהו לטכנולוגיה, קיים מחזור חיים, שאנחנו לפחות לדעתי, נמצאים בתחילתו. הופיע צעצוע חדש, עדיין לא יודעים איך לאכול אותו, הוא עדיין לא בוגר מספיק כדי להתייצב בצורת השימוש, באיכות, ביחס בין רעש לצליל וכאן אנחנו נמצאים. בגלל זה יש הרבה עניין סביב המאפיינים של הכלי (כמה עוקבים, האם יש פרופיל או אין, האם באמת גם סבתא שלי חייבת חשבון טוויטר, כמו גם המכולת השכונתית) וכן הלאה. צריך לתת לטכנולוגיה, בעצם לצורת השימוש בטכנולוגיה להתבגר, להייפ לשקוע, ולדעתי רק אז נתחיל לראות אם יש פה משהו שהוא מעבר להייפ. אנחנו (אלו השקועים עמוק במדיה החברתית, ואלו שרק משתמשים בה מהצד) עוד לא שם, מוקדם מדי.

  11. זו כת. אני יודע, כי אני חבר מייסד.

    מי שמכיר אותי יודע שהייתי חבר בכמה כתות בעברי, בדיוק כמו כל ה early adopters שמתרגזים עלי כאן. הייתי בביביאסים, בצ'אטים, בפורומים, בבלוגים, בפייסבוקים, ובטוויטרים למיניהם. לחלק השתעבדתי ולחלק לא.
    אותם מאמצים ראשונים (שאני נמנה עליהם) נוטים להמליך בכל פעם מלך חדש, מבלי להבין שברמה הבסיסית ביותר הוא לא השתנה אלא רק החליף בגדים ועושה קולות אחרים.

    רק מה, ככל שהתבגרתי וזכיתי לראות מספיק מלכים, הבנתי שגם לנו הנתינים יש חלק משמעותי בחגיגה והתחלתי לבחון דברים עם קמצוץ של ביקורתיות. תחושה מרעננת לפעמים.
    נדמה לי ששוכחים שמדיה חברתית היא האמצעי ולא המטרה- ועל כך התרעמתי בפוסט. וכמו שכתבתי, לסטטוספירה יש משמעות פוטנציאלית רבה שלא התחלנו אפילו לטעום ממנה. והביקורות השונות על המלך הן אלו שמאפשרות את החשיבה וההתפתחות.

  12. @שרית, אני זוכר הרצאה משנת 2003 (היא אפילו קיימת אונליין) שבה אני טוען שאנשים פשוט לא מבינים שבלוגים הם מערכות לניהול מוניטין. בלוגים ופייסבוק וטוייטר הם כלים לניהול מוניטין.
    איך אתה עושה את זה, האם אתה יודע לנצל את המוניטין וכולי, זה כבר סיפור אחר.
    ההבדל הוא שהמאמצים המוקדמים עושים את זה בצורה מודעת (ולפעמים מודעת לעצמה מדי) ולעומת זאת שאר האוכלוסיה פשוט משתמשים בכלים.

  13. אם ניקח את המאפיינים של כת שתיארת, אז חוץ מנושא המייסד, די תיארת את "כת" הפסיכיאטרים.

  14. אבל ירדן.. זה חייב להיעשות איכשהו, גם אם בהתחלה זה נראה מתאמץ וחסר בושה.
    אין ספק, גם אני רואה את ה"מלכים" מחליפים בגדים, ואני עושה מאמץ במודע למצוא את הקול שלי בכל מקום. וזה בדיוק מה שכל השאר עושים, ולפעמים זה לא נשמע טוב. מה לעשות? :\

  15. ההשוואה לכת היא מטאפורה ואלי קצת אכזרית אבל אני לגמרי מסכימה לממד הזה של הבועתיות, הדבר הסגור בתוך עצמו. בסופו של דבר מה שחשוב הוא הקשר האנושי עצמו ולא מה שמתווך אותו. אז בימים שבהם בחורה טובעת בירקון ואנשים שולפים מצלמה במקום לקפוץ להציל אותה אפשר בהחלט לשים את הדגש שוב על החוויה הממשית של החיים במקום על ההילולה ברשת כדי להחזיר פרופורציות.

  16. טוב. אין ספק שההשוואה במקומה. רשתות חברתיות בכלל (וטוויטר בפרט) נהיה המועדון של ה"מאגניבים" רק שהמגניבים הפעם הם חבורה של אלפא-גיקס שעסוקים נורא במיץ של עצמם ובזה לא שונים מאותה חבורה לפני 20 שנה שהסתובבה בניוזגרופס ובבי.בי.אסים למיניהם. צריך להפריד בין התופעה החברתית של אותה טוויטליטה (באנגלית זה יוצא יותר טוב) ובין טוויטר ככלי מדיה וטכנולוגיה מעניין. בלי להיכנס לעומק – טוויטר ככלי לחיפוש ריל-טיים וטוויטר כמשטח היררכיות ארגוניות הוא משהו מאוד מעניין.

  17. הדימוי משובח ועובד לאורך רוב הדרך. המשעשע בעיני הוא שבעקבות הפוסט הזה בוודאי יהיו לך עוד עוקבים בטוויטר ועוד חברים בפייסבוק :)

    לי נדמה (או אני מקווה לפעמים) שיגיע מתישהוא שובע מהטכנולוגיה ומהתזוזה המהירה שלה, ואז יוכל לבוא יותר לידי הביטוי החלק של החברתית במדיה חברתית. שהרי יש ערך לקהילות הללו, הווירטואליות, הן משמשות גם רשת תמיכה ומחליפות (באופן חלקי ביותר, חשוב כמובן לסייג) את קומן של רשתות תמיכה עתיקות יותר, שקצת נזנחו בעידן החדש.
    ובכל זאת טוויט יותר קל מלהרים סימני עשן. אך בשניהם חשוב לא הסימן אלא נמעניו.

  18. שים לב שאם תחליף בפוסט את המילה טוויטר בטלפון סלולארי ואת השנה ל-1998 (נניח)
    תקבל פוסט מדהים נגד הכת הסגורה של משתמשי הסלולאר ותחושת השייכות שלהם.
    אנשים רק רוצים להגדיל את מספר החברים שלהם בזכרון של הסלולאר ומתייחסים אליך כמוגבל אם אין לך גם מכשיר.
    שלא נדבר על המניפולציות שמפעילות עליך חברות הסלולאר…
    הסיבה שאנשים משתמשים בשירות כזה או אחר היא שהם *מניחים* שיש לו ערך כלשהוא ושהתועלת שלו גדולה מן העלות.
    אותו הדבר עם מכשיר סלולארי, עם רכבים, עם האינטרנט ועם הרשתות החברתיות.
    אתה לא חייב עם, אתה יכול בלי, אבל כשההמונים הופכים את זה לדה פקטו, אין לשאר האוכלוסיה יותר מדי ברירה, בין אם הייתה סיבה או רק נראות של סיבה.

  19. "רק המייסדים והאנשים שבראש הפרמידה באמת מרוויחים משהו אמיתי".

    אין ספק שההייפ בעיצומו ומגיע לעתים לרמות מרשימות של גיחוך (מה שמוכיח שאפשר להיות חבר/ה בכת ולגחך או לבקר אותה בו בזמן).

    מה שמוזר הוא המשפט שלך שמצוטט כאן למעלה. מה זה "משהו אמיתי"? רק כסף הוא משהו אמיתי? מה עם כל הבונוסים הנפשיים/חברתיים שמי כמוך מכיר, שמלכתחילה מביאים אנשים למקומות הללו? נראה לי שאתה מפחית מחשיבותם.

  20. סער סיקלאי, עו"ד

    אגב, ביקורת על טוויטר יש בשפע, אציג את הבעיה הגדולה ביותר לשיטתי:הטוויטר הוא סטאטי, הוא מתקיים רק שם…

    אין להניח שבטווח הארוך נמשיך לצרוך מידע שמופיע בסרט נע במקום אחד בלבד. הקונספט הזה מיושן ומתיש (בוודאי אם יש לך למעלה מ50 עוקבים)ואיני רוצה בכלל להזכיר את העובדה שהאפליקציה לא "מתרעננת" לבד, it is so 2005 :-) .

    סער סיקלאי עו"ד, מנהל משותף בקהילת עורכי הדין בקפה דה מרקר

    online_lawyer @ בטוויטר

  21. [...] בלי שום קשר לשאלה אם יש כאן דמיון לכת, ואם יש כאן ניתוק ממשמעותה המקורית של המילה חברה, הרשו [...]

  22. כמו המון תופעות אחרות, גם פייסבוק וטוויטר כפופות לחוקים הנוקשים של עקומת הייפ.

    התלהבות וצמיחה
    התלהבות יתר וצמיחה ניכרת
    דעיכה קלה עם התגלות הייפ הבא

    ואז:
    1. עליה קלה כתוצאה מהכרה ביתרונות המשמעותיים, או
    2. דעיכה עד לתחתית ציר ה X עם התגלות ההייפ כחסר תועלת ממשית

  23. מה דעתך כפסיכיאטר על האזהרה ההזויה של השב"כ ושל "המטה ללוחמה בטרור" (או בשמו העממי "חבורת מכסת"חים בחי ערבון מוגבל) בנוגע לפייסבוק?
    מה דעתך כאיש תקשורת על המהירות ועל הרצינותשבה קפצו העיתונים והטלביזיה על המציאה הזו?
    (בעצם גם זו שאלה שייתכן שהתשובה לגביה נמצאת בתחום מדעי הנפש).

  24. חנוך, מה הקשר לפסיכיאטריה?

  25. הקשר שאני מוצא לפסיכיאטריה הוא התפתחותה של תורת הפחדה הבאה הן לכסת"ח את המפחידים והן לגרום לצייתנות של המופחדים.
    האין זו מעין הפרעה נפשית?

  26. לא , זה פסיכולוגיה חברתית. משהו אחר לגמרי

  27. יש משהו במה שאתה אומר, אך אני עדיין לא מסכים לגמרי עם הטענה שלך. אני באופן אישי ארגיש מטומטם, ומחשיב אנשים אחרים כמטומטמים אם הם רצים אחרי טוויטר ופייסבוק כמו תולעים חולניות חסרות מעצורים או חשיבה הגיונית. האנשים שאני מכיר לא יחשבו פעמיים לפני שהם יקראו למכורי הפייסבוק או הטוויטר חנונים מכורים, למרות שהם בעצמם או בו שימוש לא מועט. אבל אני חייב להודות בדבר אחד – ככל שיש יותר טמטום בקרב האנשים שלא מפסיקים לנהור בהמוניות ובאופן מאוד שטחי אל הרשתות החברתיות – אני מרוויח יותר. דווקא בגלל זה, ובגלל שהגלישה באינטרנט היום הפכה לעניין בנאלי וברור מאליו, אך גם בעלת חשיבות בקרב מעריצי הרשתות החברתיות המושבעים, הפרסום שאני מבצע בפייסבוק הוא יעיל יותר ומכניס יותר רווחים – שיווק באינטרנט היום מתבסס בדיוק על ההבדל הדרסטי בין "אלה שמבינים" לבין "האנשים השטחיים שרודפים 24/7 אחרי הפייסבוק שלהם, ולועגים לכל אחד שאין לו חשבון שם". ככל שאני עולה למעלה בסולם ההבנה הפסיכולוגית שלי את הטמטום של האנשים – כך אני מרוויח יותר! מומלץ בחום… (ודרך אגב, כל אחד יכול לשווק באינטרנט – אני בן 14 וזה נראה כמו אחד הדברים הקלים והיעילים ביותר שניתן לעשות כדי להתעשר במהירות).

  28. I was going to write a long response to say how much I disagree with your analogy but I stopped myself because that would only prove your point…so instead here is a post from one of my favorite blogs by Jim Mitchem, I found him on Twitter, I guess some cults are worth joining
    have a great day.

    link to: Obsesses with Conformity: http://tinyurl.com/pf8qhd

  29. משתמשי ההמצאה החדשה "הגלגל" הם כת סגורה של אנשים שעושים הייפ להמצאה החדשה הזאת שהם משתמשים בה.

    אם יש דבר שצפוי לא פחות מההתלהבות מהמצאה חדשה הרי שזאת המקהלה של המבקרים.

    ירדן, נראה שאתה שוכח עניין מרכזי אחד: אם אתה ארלי אדופטר, אתה מגלה פתיחות גבוהה מהממוצע לדברים חדשים, ומכאן נובע שאתה כנראה אדם איכותי, ולכן כדאי להסתובב בחברתך.

    או בעברית:
    כשפתחתי חשבון בפייסבוק זה היה כדי להמלט מערימת הכונפות בקפה דה מרקר אל עבר החבורה המצומצמת של סופיסטיכוסיות בפייסבוק, ועכשיו עשיתי אותו דבר כשעברתי לטוויטר.

    יש שאלות?

  30. זה לא ממש ניתוח רציני.
    1) מהן 'מניפולציות פסיכולוגיות'? (או, מכיוון אחר, איזה סוג של שידול/הזמנה אינו מניפולציה פסיכולוגית לשיטתך?).

    2)מה אליטיסטי בלהשתמש באחד היישומי הנפוצים באינטרנט (face book)? איך שהוא, נראה לי ששימוש בנאלי וסדנדרטי במונח אליטיזם מורה בדיוק את ההפך.

    2) 'טוטאליטארי'? נו באמת? היית פעם בגולאג? אנחנו לא שם. נקודה.

    3) חוסר יכולת לקבל ביקורת. טוב – אז צריך שתהא ביקורת מעט יותר אינטליגנטית מזו בכדי לשפוט.

    4) יש מייסד וכולם מחכים לדבריו. לגבי זה אולי אני מסכים. אבל תכלס הוא נראה איש נחמד למדי (התכוונת לאובמה, נכון?).

    5)רק אנשים שבראש הפרמידה מרוויחים משהו. כמי שעוסק בפסיכולוגיה (אם הבנתי נכון) אתה צריך לזכור שכולם מרוויחים משהו, השאלה היא רק מה. מעבר לכך, האמירה הזו עדיין לא עוברת את סף הבאנליה – זה שיש מישהו שמרוויח יותר מאחרים (ושהוא נמצא 'למעלה') זו תופעה מוכרת למדי, שרלבנטית לרוב ההסדרים החברתיים המוכרים.

    זו לא הכמות אלא האיכות. על זה אני חותם.

    חגי

    6)

  31. חמוד – טוויטר: Bitch; U ain't that
    interesting

    הפיצו את הבשורה
    http://www.joyengine.com/misc/spread-the-love/

     

  32. אמיתי, אני איתך :-)

  33. אני חושב שעוד אחד מהמאפיינים המרכזיים של כל המדיות החדשות וה"מגניבות", זו העובדה שהן הופכות אותנו לאט לאט לילדים, בכך שהן גורמות לנו לעשות כל מה שהיה מקושר עד כה לילדים.

    מי חשב שאנשים בוגרים ישבו באמצע הלילה כדי להתכתב עם אנשים שהם לא מכירים (צ'ט ופורומים)

    מי חשב שאנשים בוגרים יתחילו להפיץ תמונות של עצמם בבגד ים ברשתות חברתיות, מה שלהזכירכם היה שייך בלעדית כמעט אך ורק לילדים בשנים הראשונות של שנות ה 2000 עם שוקס, דקס, אטרף וכו'.

    מי תיאר לעצמו בחלומות ההזויים ביותר שאנשים בוגרים ומיושבים בדעתם, מנהלים בכירים ואנשי מפתח, יתחילו לעדכן באובססיביות את חבריהם בכל מה שהם עושים, כמו האובססיה לתשומת לב שהיתה למלכת הכיתה בתיכון.

    אנחנו בהחלט מתקדמים אחורה…בגיל

  34. מזמן לא קראתי בקולקטיב מאמר מפתיע כל כך.

    כמו שכבר אמרו לפניי, מה שתיארת ככת הוא תיאור של כל טרנד חברתי מבוסס טכנולוגיה. טרנד חברתי זה דבר אידיוטי, ואנשים בטרנד חברתי זה דבר עוד יותר אידיוטי, אבל זה לא הופך את זה לכת.

    השימוש במילה כת הוא סתם נוח ככלי רטורי, אבל אתה לא נותן לו שום צידוק. מה למשל עם האספקט הדתי? מה עם הסתרת כוונות המנהיג, כמו שקורה לעתים קרובות, ובעיקר בעיקר מה עם ההררכיה הקשיחה? הלא בכת כל יחיד הוא מעין אור קשר שמקבל את אורו מהאור הגדול שהוא המנהיג, והאינטראקציה בין האורות הקטנים היא מוגבלת ונועדה לשרת את מטרות האור הגדול. כאן אין הדבר כך כלל וכלל, ואם מארק צוקרברג מחליט לשנות את הממשק, זה לא הופך אותו למנהיג כת, אלא מקסימום לאיש שאחראי על תזמוני התפילה שלה.

  35. [...] בעיניי, 'ניהול נוכחות מקוונת ברשת', (או כמו שירדן קרא לזה כבר מזמן 'מערכת לניהול מוניטין&#821 הוא חלק מובנה [...]

  36. אני אמנם מגיב לפוסט מ-2009, אך מעניין כיצד היו הדברים נאמרים כיום, כמעט שנתיים אחרי.

    הפייסבוק נהפך לתופעה חברתית שהיא כבר חלק מחיינו, ולדעתי היא במידה רבה חיובית ביותר.