על הטמטום של 'חכמת ההמונים'

אחד הדברים שהכי מעצבנים בטרנדים זה שאנחנו מדברים עליהם בלי להבין בהם שום דבר. הרי כלל ידוע בלהפוך לאושייה בתחום מסויים הוא לדבר/לכתוב/לנאום בבטחון עצמי רב על משהו שאתה לא מבין בו ולהשתמש בהמון ביטויים ומושגים כך שאף אחד לא ישים לב שאין שום קשר הגיוני במה שאתה אומר ויחשבו שאתה נורא אינטיליגנטי ומבין. (אפשר לדבר פעם על המנגנונים הפסיכולוגיים שמופעלים פה, זה מעניין לא פחות). לכן טכנולוגיה ואינטרנט הם ה-מקום האידיאלי לעלייתם של גורואים ומומחים, ובמיוחד כל התחום שקרוי ווב 2.0, כיוון שמדובר במונח שיווקי אמורפי שגם הממציאים שלו מתקשים להגדיר אותו בוודאות. אגב, אין טעם להסביר מה זה ווב 3.0 כי זה כבר פאסה ועכשיו החוכמה היא לדבר על ווב 4.0. נכון שאנחנו מרגישים זקנים פתאום?

User Generated Content (תוכן גולשים) נחשב היום לאורים ולתומים של התוכן באינטרנט. כולם עושים היום תוכן גולשים -מתפוז ועד האמבטיה, מדהמארקר ועד יו-טיוב זה הלהיט. ואסור לשכוח בלוגים, פורומים, טוויטרים ופליקסים. כל הגולשים יכולים להשתתף בחדוות יצירת התוכן ברשת ולפרסם כל העולה ברוחם. והתוצאה היא כמובן מאסות בלתי נגמרות של תוכן גולשים שלא מפסיקיל ליצור מליארדי פריטי תוכן טובים יותר וטובים פחות. אם שאלתם את עצמכם מהו חזון הרשת הרי שזהו החזון – מקום שכל אחד יכול להתבטא בו בקלות יחסית. אבל כשיש מליוני אנשים שיוצרים תוכן חדש מדי יום נוצרת בעייה קטנה שקוראים לה עומס יתר. עכשיו, יש יותר מדי תוכן. רוב התוכן מעניין בדיוק שניים וחצי אנשים או שהוא פשוט לא שווה את הזמן שלנו, אבל אין לנו יכולת למצוא את היהלומים בתוך הזבל בכוחות עצמנו.

הדרך הישנה והטובה היתה עורכים. אנשים שיבחרו בעבורנו את התוכן הטוב ויציגו אותו בפנינו. אבל בעידן הווב 2.0 עורכים זה פאסה וצריך לזרוק אותם לזבל. החוכמה החדשה היא 'חכמת ההמונים'. הרעיון הבסיסי של wisdom of the crowds הוא שבני האדם כבודדים הם יצורים די טפשים וההחלטות שלהם לא הכי טובות אבל אם מחברים החלטות של קבוצות גדולות של אנשים הרי ההחלטות האלו יהיו טובות יותר בממוצע מאלו של האדם הבודד. הדוגמא הקלאסית היא השוואה של הרווחים בבורסה לאורך עשר שנים של מנהלי קרנות נאמנות לעומת ממוצע של אנשים מהרחוב שמנהלים את הקניות-מכירות שלהם בבורסה לבד. סטטיסטית, הממוצע של האנשים הבודדים יהיה טוב יותר מזה של מנהל קרן נאמנות, ולא חשוב כמה הוא כוכב.

ואז אנחנו מקבלים מוצרים כמו digg  ויו-טיוב או את שיטת הכוכבים של קפה דהמארקר. אנשים משתתפים במשחק הזה בשמחה והאתרים משתפים פעולה כי זה מעלה את הכניסות וכולם מראים כמה עמודים נצפו, וכמה כוכבים קיבלו ואנשים מארגנים קמפיינים כדי לקדם את עצמם וקמפיינים כדי להעיף אנשים אחרים. בסוף אנשים נעלבים כשבא עורך ומציף לעמוד הראשי תכנים שהוא חושב שהם טובים. "אסור!" הם כועסים. "מישהו מתערב לנו בתוכן הגולשים!" "הרי אנחנו יודעים יותר טוב מאיזה עורך לבחור מה טוב!"
הגיע הזמן להבהיר אחת ולתמיד. הקשר בין 'חכמת ההמונים' ל digg, לכוכבים של דהמארקר או לעשרת הנצפים של כל אתר וידאו ממוצע מקרי בהחלט. מה שיש ברוב האתרים זה מדד פופולריות ומדדי פופולריות מתבססים על כך שאנשים יסתכלו על מה שאחרים הצביעו ויצביעו אותו דבר. התוצאה היא שמה ש"מצליח" הם הדברים שפונים למכנה המשותף הנמוך – בין אם זה פוסטים פרובוקטיבים בדהמארקר, קישורים על חדשות apple בdigg או סרטוני וידאו ויראליים ביוטיוב. אין שום קשר בין זה לבין חוכמת ההמונים. חוכמת ההמונים מתבססת על החלטות בלתי תלויות, וכדי שהיא תפעל אנשים צריכים לקבל החלטות לבד – לא לראות מה אחרים הצביעו ואז להצביע בעצמם. כדי שחכמת ההמונים תפעל האנשים צריכים להיות בורים בנוגע למה שהחברים שלהם עשו.

אפשר לעשות אתרים כאלו, והם יכולים לתת ערך מוסף רב יותר ממה שיש באתרים היום. אני יכול לחשוב על לפחות שתי דוגמאות שבהן זה יהפוך שירות בינוני לשירות מצויין. הבעיה היא שבשביל זה אנחנו צריכים לרצות להיות קצת טפשים. וזה פחות פופולרי….

הארות והערות (24 בינתיים)

  1. עכשיו אני מרגיש טיפש…

    איך אתם הבנתם את זה ואני לא? זה לא באמת "חוכמת ההמונים" אלא קרוב יותר לאיסור היהודי "אחרי רבים להטות", אסור לנהות אחרי "טיפשות ההמונים" אלא לשקול ולחשוב בעצמך.

    אגב, קיים מדד אחר ל"חוכמת ההמונים" – כמות הכניסות לאתרים ולדפים ש א י ן בהם דירוג כוכבים או ציון מספר צפיות וכדומה.

  2. גם אם אני מסכים עם העובדה שיש המון תוכן גולשים לא מעניין או אפילו גם ברמה נמוכה, אני לא לגמרי מסכים אם המסקנה הסופית שאומרת שעלינו תחילה לגבש את דעתנו ורק אח"כ לראות מה הולך מסביב. הרי לטרנד וההייפ יש דינאמיקה עתיקת יומין… (טוב, הוט אור נוט דווקא תומך בתיאוריה שלך, :) )

    מלבד שיטת המדרוג המבוססת על פופולאריות ישנם הרבה מנגנונים נוספים שעוזרים לנו להתמקד בתוכן שחביב עלינו, ז"א להנות מחוכמת ההמונים. הנה שניים:

    1. השימוש בתגיות מאפשר לסנן נושאים מעניינים יותר ופחות ללא קשר לפופולאריות בהכרח.

    2. בהרבה אתרים ישנה אפשרות לאתר משתמשים אחרים עם טעם דומה לשלי. כך ב last.fm אני יכול לראות מה משתמש שיש לו חפיפה מסויימת עם הטעם המוזיקלי שלי שומע היום – לרוב זה יגמר בהרחבת הטעם המוזיקלי ולאו דווקא בקבעון סגנוני (נוסח פנדורה זצ"ל). כך באמזון, אני נהנה מהמלצות על ספרים ומוזיקה ממשתמשים עם טעם חופף ושוב חוזר המעגל…

    לסיכום, כל מה שרציתי הגיד שמלבד שיטות הקארמה, רייטיג והכוכבים יש דרכים נוספות להתחבר ל חוכמת ההמון: אבל בד"כ זה יהיה בצורה של לבחור מישהו אחד מההמון שמעניין אותנו באופו אישי. מי שנוהה אחר ההמון מחוץ לרשת יעשה את זה גם ברשת, מי שאוהב לחפש ולנבור, יעשה זאת גם ברשת. זה עניין של אופי.

  3. קליי שירקי בבלוג של פנגווין כותב פוסט תחת הכותרת Why Most User Generated Content isn't שמתקשר יפה לפתיחה של מה שכתבת כאן.

  4. אתה צודק בטענה הבסיסית שלך – חוכמת המונים היא לא מדד פופולריות. למעשה, אם אני זוכר נכון, בספר "חוכמת ההמונים" שהפנית אליו זוהי בדיוק אחת הטענות שעולות – בניסויים שנעשו ובהם אנשים ידעו מה חבריהם בחרו – הבחירות היו מוטות.

    אבל לא הבנתי למה "תוכן גולשים" חופף ל "חוכמת המונים". יש טענה כזו?

  5. איכשהו המונח "חכמת ההמונים" איבד את משמעותו המקורית (ואולי לא. קשה לדעת באינטרנט הזה). חכמת ההמונים זה פשוט כינוי יפה להנחה שממוצע הקיטלוגים של אנשים רבים (תגיות, קישורים) יהיה רלוונטי לאנשים רבים אחרים. ההנחה שאם 400 איש תייגו בדלישס משהו כ"חכמת ההמונים", כנראה שזה קשור איכשהו לחכמת ההמונים.

    אני לא רואה מדוע קבוצת אנשים תבצע החלטות טובות יותר מבנאדם אחד. זו הנחה משונה.

  6. ליאור, הסיבה היא שמרבית האתרים הפופולריים היום הם אתרי תוכן גולשים שמאפשרים לכל גולש להעלות תכנים לרשת. התוצאה היא כמובן עומס תכנים ומול טענות אלו הם משתמשים בטענה שהם משתמשים בחכמת ההמונים כדי להציף את התכנים הטובים ביותר. זה ממש לא חופף אלא יכול להשלים אחד את השני

  7. בתיאום מפתיע: http://tinyurl.com/3bs9v9

  8. אני זוכר שכשהוספנו את אפשרות ה"אהבתי" בבלוגיה של תפוז, אפיינתי אותה ככה שהיחיד שיראה את כמות ההצבעות יהיה הבלוגר עצמו. ההצבעות היו מעטות ביותר עד שהתחלנו להציג את הגולשים הכי אהובים בעמוד הראשי. זה הגדיל את מספר ההצבעות בהרבה. כאשר התחלנו להציג את מספר ה"אוהבים" של כל רשומה גם ברשומה עצמה (לכלל הגולשים) מספר ההצבעות גדל עוד יותר.

    כל המלל הזה בא להגיד שחכמת ההמונים זה רעיון חביב, אבל כל עוד אנשים לא רואים את ההשפעה של ההצבעה שלהם בפועל, אין להם תמריץ להצביע ואז אנחנו שוב נשארים עם חכמת היחידים…

  9. האיכות של חוכמת ההמונים מופרזת, אני מסכים איתך, אם כי ברמה הסטטיסטית מתברר פעמים רבות שהיא נכונה יותר מהחוכמה של "מומחים" – אני משער שמאותן סיבות שכתבת עליהן למלה – בכל מיני שיטות פסאדו מדעיות, פסיכולוגיות וכדומה הצליחו כמה מומחים לכאורה להכנס לתוך הרצף הכללי, להיות כאילו, ולפגוע באיכות שאנו מצפים ממומחים. הם פתחו את הדלת לUGC. עכשיו עברנו, לדעתי, את הפיסגה ונלך קצת חזרה אל המומחים, עד שהמטוטלת תעצר איפשהו באמצע – קצת מומחים, קצת חוכמת המונים מטובלת במנגנונים חכמים.

    באתר שלנו ניסינו לפתור את הבעיה ע"י הצגת המונח "סומך" במקום "חבר". כמובן שגם השתמשנו במנגנוני טעם המשתמש, או ענין המשתמש כדי להגיע לתוצאות טובות יותר. השאלה שעולה לפעמים היא – האם יש תוצאות טובות יותר או שאנחנו פשוט צריכים להבין שיש מגוון דעות רחב כ"כ, תחומים עצומים כ"כ, שבסופו של דבר, הטימטום של ההמונים הוא החוכמה של המונים אחרים?

  10. מסכים איתך לגמרי.
    אין ספק שכאשר הרבה אנשים מתקבצים ביחד הם נהיים הרבה יותר טיפשים.
    אני חושב שאתרי תוכן גולשים יוכלים להצליח אם יספרו את ההצבעות של הגולשים בצורה סמויה.

  11. אחלה פוסט. ההתלבטות הנצחית בין ההמון החכם לבין הפילוסוף החכם לבין הדיקטטורה של ההמונים הופך לכמעט אישי (ומעצבן) בעולם הכוכבים והלינקוקים. ברור שמספר כניסות לעולם לא יעידו על חכמה, ותמיד ימצא המניפולטור שיקפיץ מישהו בדרוג. אז החכמה נמצאת יענו ברשת (ולא בכוכבים כמובן), אבל זה מה שהופך אותה לכ'כ חמקמקה ובעייתית. שבת שלום.

  12. בהקשר זה:

    ארבעת המאפיינים של קבוצה חכמה הם מגוון של דעות, ביזור (אין מנהיג שמרכז את הידע או את ההחלטות), עצמאות וקיבוץ (מנגנון כלשהו שהופך את השיפוט הפרטי להחלטה קולקטיבית).
    http://www.holesinthenet.co.il/?p=280

  13. נראה לי שהמקרה הבא יכול להדגים את הקונספט (הדי עמום ופרוץ לפרשנויות שונות ומשונות, יש להודות) של חוכמת ההמון:

    http://www.siliconvalleywatcher.com/mt/archives/2008/02/mediawatcher_no.php

  14. מעט אוף טופיק – בדיוק לפני שנכנסתי לקולקטיב היום, נזכרתי כמה חסר לי "שמה", שאמנם אינו בדיוק דוגמא לחכמת ההמונים או לטיפשות ההמונים, אבל בהחלט קשור מעט לנושא.

    לא זכור לי אפילו פרסום של סיבת המוות…
    יש צ'אנס לקאמבק?

  15. לגמרי אוף טופיק אבל יאללה:
    http://www.techcrunch.com/2008/02/17/cookthink-like-pandora-for-recipes/

  16. אבחנה חשובה. אפילו חשובה מאוד. נראה לי שיש פה סטארט-אפ.

  17. הנה עוד משהו קשור, מהזוית של ההמלצות באמזון:
    http://www.sciencefriction.net/blog/2007/10/22/35/
    ומשם יש גם עוד כמה הפניות המשך, למי שמתעניין.

  18. עמיתי, וראש וראשון להם ירדן. מפנה תשומת לבכם לספרו של Alfred North Whitehead בשם
    The Revolt of the Msses מה שנאמר בו לפני יובל על עידן תרבות ההמונים, יפה לעת הזאת.

  19. אתם מוגדרים כאשכול במדד חוכמת ההמון – השיטה עובדת היפים!

  20. [...] הפנימי שלי הזכיר לי פוסט חכם של ירדן לוינסקי, בו הוא טוען כי אין כל קשר בין המושג הבאזזי לעייפה 'חכמת ההמון', לבין [...]

  21. [...] מאמין גדול בחוכמת ההמונים. מה שטוב לכולם טוב גם לי. מליון סינים לא טועים וכל זה. [...]

  22. לטעמי פספסת את כל התובנה של הרעיון
    ואתה בעצמך לא חקרת מספיק את הנושא מספיק לפני

  23. שמול שמחוני

    כתבת יפה ירדן, אהבתי :)
    גם קראתי את הספר המעולה של סורביצקי ונהניתי מאוד.

    שמי שמול שמחוני ואני המנהל של אתר "שיפוצניק" (www.shipuznik.co.il) שכן מצליח לרתום את עיקרון חוכמת ההמונים כדי לעזור לאנשים לקבל החלטות מושכלות יותר בבחירת קבלן שיפוצים טוב.

    אנחנו עונים על כל התנאים המאפשרים שימוש נכון בחוכמת ההמונים:

    גיוון – ככל האפשר. קהל היעד הוא בטווח גילאים נרחב יחסית – אבל עדיין כאלה שיכולים להרשות לעצמם שיפוץ בית (לפיכך: בוגרים).

    חוסר תלות – אנחנו לא אוספים את חוות הדעת דרך האתר, אלא באמצעות הטלפון. כך, הלקוחות שנותנים את חוות הדעת לא רואים את חוות הדעת האחרות ולכן לא מושפעים מהן (מה שיכול לקרות באתר כמו זאפ למשל).

    אגרגציה – זה פשוט, המידע נמצא במקום אחד: במערכת שלנו. והוא מסודר היטב בבסיס הנתונים.

    ביזור (וגם פיזור :) – כל אחד מהלקוחות בא מהרקע שלו ועשה שיפוצים מסוג שונה עם אותו בעל המקצוע.

    בסוף הפוסט שלך דיברת על אתרים שיכולים לתת ערך מוסף. אשמח לשמוע מה דעתך על האתר שלנו.

  24. אין כזה דבר אנשים שלא מושפעים מאנשים אחרים. הדעות שלנו מגיעות מהסביבה שבה אנחנו נמצאים.

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3399712,00.html

    לכן אין כזה דבר שאנשים יבחרו בעצמם, בלי שיהיה מישהו שישפיע עליהם ויטה את ההצבעה לאינטרסים שלו.