אז כתבתי משהו על הבלוג החדש של ארקדי גאידמק

האמת, לא רציתי כל כך לכתוב על הבלוג החדש של ארקדי גאידמק משהו, אבל כשארקדי גאידמק פותח בלוג בעברית, ועוד בתפוז, אז אני לא בטוח שאפשר או מותר לעבור על זה לסדר היום בלי לכתוב משהו על הבלוג החדש של ארקדי גאידמק .

אין שום קשר בין האתר שארקדי גאידמק פתח לבין בלוג.

מדובר באתר יחסי ציבור לאדם שמנסים להצר את צעדיו בתקשורת הממוסדת (ולא כל כך מצליחים). אז הוא פתח ערוץ שיווק, שמריח כמו ערוץ שיווק, במדיה עוקפת צנזורה. האתר לא מעניין אותי כקורא, אבל מעניין אותי כמי שמנסה להבין הצלחה של אתרים באינטרנט. בנתיים, למרות 360 התגובות ועשרות אלפי הכניסות בבלוג החדש של ארקדי גאידמק, התוכן היחידי שם הוא סיפורי גבורה של הנדבן הידוע ששמענו במקומות אחרים. חברת יחסי הציבור עושה את עבודתה נאמנה אבל הסגנון והתוכן כל כך מסריחים משיווק, שהם פשוט לא אמינים. מצד שני, אחרי שארקדי פתח בלוג, אל תתפלאו עם עוד שלושים חברי כנסת או פוליטיקאים דמיקולו יפתחו אתרים בתפוז/ישרבלוג/בלוגלי בלי להבין איך לעשות את זה כהלכה ואיך לא לגרום למהלך לקלקל להם את המוניטין.

לא שזה ישנה משהו אצל קהלי היעד.

ועכשיו אני אספר לכם על הדבר היחיד באמת שיוצא מהבלוג הזה: אפשרות לשפר את ה pagerank שלכם בגוגל, ואת מספר המבקרים בבלוג שלכם. ארקדי גאידמק כבר אמרנו?

[קריאה מונחית] ממדע בדיוני לטכנולוגיה ישומית.

התחיה של ספרות המדע הבדיוני בשנים האחרונות מבוססת על שתי מגמות: הנהירה לספרות הפנטסיה, והאלמנט הטכנולוגי שמשפיע על כל הבטי חיינו. אבל למדע בדיוני קלאסי יש כל מני הבטים שאינם רק טכנולוגים.
http://tinyurl.com/4busrx

האינטרנט לימדה אותנו שהכל צריך להיות בחינם. אבל לקווין קלי יש כמה רעיונות טובים יותר, שלפעמים יגרמו לנו גם לשלם. ברצון.
http://www.kk.org/thetechnium/archives/2008/01/better_than_fre.php

פעם, השמות הללו היו מוכרים לכל גולש ברשת. הם הקדימו את זמנם, או ששרפו מהר מדי את המזומנים ונעלמו. מה קרה לאגדות האינטרנט של פעם ואיפה האנשים היום?
http://www.thestandard.com/node/107162

סמס, אחת ההמצאות הפרימיטיביות ביותר מאז הטלקטקס משנה את חוקי השידוכים. קל מדי?
http://www.salon.com/mwt/feature/2008/06/01/text_message/

הרשת, כידוע היא ביתן של מאות תרבויות וקבוצות. רבות יותר ממספר האומות והעמים על פני כדור הארץ. אבל מכיוון שאנחנו מדברים על רשת גלובלית חובקת הכל, צריך לשאול מהן סיכויי ההשרדות של תת התרבויות האלו מול ההמון הזועם.
http://www.thestar.com/News/Ideas/article/434824

לינדה סטון שואלת אם לא הגיע הזמן להוציא לפנסיה את To-Do list הקלאסי כיוון שהוא לא מסייע לניהול הזמן שלנו (ובדרך לסגור את כל הסחות הדעת הטכנולוגיות)
http://tinyurl.com/5pp44l

וטים האנקין חושב שטכנולוגיה עושה אותנו לאנושיים יותר. אני לא בטוח שאני מסכים אבל יש משהו בדבריו על האפשרויות שנפתחות בפנינו עם הנגישות לטכנולוגיה.
http://timhunkin.com/a118_technology_is_human.htm

[קריאה מונחית] שיגור טיל חסר מטרה

FedEx מתכננת את השלב הבא של המהפכה הדיגיטלית. קוראים לזה לוגיסטיקה. ואם תחשבו על זה, מה זה אמאזון בלי מטוסים? סטימצקי.
http://www.wired.com/wired/archive/4.12/ffedex.html

רשימת קריאה. האתרים והספרים הטובים ביותר כיום בנושא פרסום. ככה הם אמרו.
http://www.slate.com/id/2191446/

תארו לכם מדינה שבה אפשר להגדיר מישהו, כל אדם, כמסוכן לציבור. לעקוב אחריו, לצתת לטלפון שלו בלי צו שופט, לעצור אותו בהאשמות סודיות שאסור לו לדעת מהן למשך תקופות ארוכות. עכשיו תחשבו על ארצות הברית, The home of the free, בערך בשנת 2008.
http://tinyurl.com/5ypb7n

[המשך..]

זה היה ביתי. מול Yahoo, הוא היה ביתי

אני ותיק במונחי אינטרנט. יש האומרים שאני יכול להיות מזקני השבט. אני זוכר את התקופה שעוד לא היו שכונות ב Geocities, ולי היה שם אתר אישי. אני זוכר את עלייתם ונפילתם של האתרים האישיים. לכל אחד יש בית, כך הם טענו. כל אחד יכול לבנות בית. ואני בניתי שם בית וקישטתי אותו. אחר כך בנו שם שכונות וערים ואני הרגשתי שיש לי שכנים מוזרים. כמה שנים אחרי זה גאוסיטיז עברו דירה ואני, אני עברתי בית. שכחתי איך היה הבית הקודם, אבל הוא לא שכח אותי.

את הבית השני שלי בניתי בעצמי. קראו להם אתרים אישיים פעם ואני שלא רציתי לקרוא לו אתר שוב פעם בניתי קירות וקישטתי את העמודים. ושמתי שם פרוייקטים שלא היה להם בית אחר ואנשים באו לבית שלי וביקרו בו והביאו כיבוד ומתנות. היה נחמד בבית לתקופה מסויימת, עד שהייתי צריך לעבור עבודה. וכשעברתי עבודה לא היה לי זמן לבית שלי, כי התחלתי במקביל לעסוק בבניין מוזיאונים, ושכונות שלמות. והבית ננטש. במקום לכתוב בבית שלי כתבתי במקומות אחרים ולאט לאט למדו להכיר את מה שאני כותב. ואני ביקרתי בבתים של אנשים אחרים ובשיכונים ציבוריים וכתבתי גם שם בספר האורחים. היו הרבה חברים, כי באותה תקופה המציאו את הבלוגים. ובלוגים כידוע אינם אתרים אישיים אלא משהו אחר לגמרי. ובלוגים כידוע, יש מליונים. לכל אחד יש בלוג הם טענו. ובאמת, כל אחד יכול היה לפתוח בלוג.

[המשך..]

[קריאה מונחית] היכרויות, חופש תרבות וסביבה

אוקיי-קיופיד המגניב פתח את הגרסה העברית. עידו קינן בגרסה מורחבת של הכתבה שפורסמה בכלכליסט.
http://www.room404.net/?p=12074

סוף כל סוף גוגל התעוררו ונזכרו להציע תוצאות חיפוש מיושרות לכיוון הנכון. אבל מה עם הפיצ'ר המתבקש של יישור תוצאות לפי השפה הדומיננטית (בעיקר בגלל שרבים גולשים בגרסה האנגלית ולא בגרסה המעוברתת החסרה).

דיון מעניין בשאלה "האם הווב שונה?" אצל דיוויד וויינברגר, משווה בין האוטופיסטים והריאליסטים ואיך שני המחנות האלו משפיעים על הדיון בעתיד הווב.
http://www.hyperorg.com/backissues/joho-feb04-08.html

הבלוג של ביקור רה"מ ביפן.
http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/japan/

מחזיקים מעצמכם גיקים של סקס? האזינו לפודקסטים של מכון קינסי.
http://www.kinseyconfidential.org

מייקל גייסט בהרצאה מצוינת על נושא הגישה החופשית.
http://www.informationfutures.unimelb.edu.au/forums/futures20080205.html

ואם כבר חופש התרבות, הינה הטייק של דיינה בויד על העניין.
http://www.zephoria.org/thoughts/archives/2008/02/06/openaccess_is_t.html

[המשך..]

אנחנו משחקים במגרש הלא נכון

עוד מחשבות על 892. הסיבה שהחוק לצנזורה של האינטרנט על שם אטיאס הצליח לעבור אינו קשור בתוכן החוק אלא בכמה פרטים אחרים ולא קשורים לכאורה.

אחת הסיבות העיקריות היא שבמדינת ישראל, מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה ליברלית, אין באמת דמוקרטיה ואין ליברליות הלכה למעשה אלא מראית עין של ליברליות. בסופו של יום אנחנו מדינה מאד פוריטנית וקשה לנו לקבל חריגים, התרבות שלנו בנויה על עדתיות וסטיגמות ולכן כל כך קל להעביר חקיקה שגוזלת זכויות מאנשים שאנחנו מגדירים אותם כ"לא אנחנו". תוסיפו לכך בורות ותרבות שלטונית פגומה ותקבלו חוקי צנזורה.

מרק קפלון מציין בצדק שלא ממש ברור מדוע צריך משרד ממשלתי שתפקידו לפקח על התכנים שמועברים בערוצי התקשורת השונים. יובל דרור מציין בצדק שגם אם יחוקקו חוקים דרקוניים כאלו, לא יהיה ניתן באמת במדינה כמו ישראל לפקח טכנית על התכנים ויהיה בלתי אפשרי גם לצנזר רק אתרים "מזיקים" כשהתוצאה תהיה שיסוננו אתרים "נורמטיבים" ואילו אתרים אסורים דווקא יהיו פתוחים לציבור. מה שמשך את עיני היה קטע בטקסט של יובל שדיבר על המנגנון שאפשר את החקיקה:

אבל הבעיה עם הצעת החוק היא לא הכפייה הדתית הברוטאלית שהיא מגלמת ולא הפוליטיקה הקטנה שמובילה ליברלים כמו נאדיה חילו, ציפי לבני ומאיר שטרית להצביע בעד הצעה שמכניסה את ישראל לרשימת המדינות המצנזרות את האינטרנט בהן סוריה, אירן, תימן וערב הסעודית.

הבעיה היא, כפי שציינה בצדק האגודה לזכויות האזרח, שחברי הכנסת שהצביעו בעד ההצעה אינם מבינים שהם הסמיכו את אטיאס להקים מנגנון צנזורה, מבלי שהם אפילו ידעו מה יהיה טיבו של אותו מנגנון, מה התועלת שניתן יהיה להפיק ממנו, ומה המחיר שהחברה הישראלית תשלם במונחים של חופש ביטוי, חופש מידע, הזכות לפרטיות ועוד.

דווקא הפוסט הקצר של חנן כהן, האידיאליסט מכולם מצליח לזקק את הבעיה ולהבהיר אותה. אנחנו לא משחקים באותו מגרש. אריאל אטיאס וש"ס הבינו מזמן שלא חשוב מה כותבים בעיתונים או מה חושבים עליהם בתקשורת. מה שחשוב זה הלחץ שאפשר להפעיל על 120 חברי כנסת ועל הממשלה. אריאל אטיאס מבין את זה ולכן מצליח להעביר חוקים שבשום מקום אחר לא היו עוברים. איגוד האינטרנט, שוחרי חופש המידע, חברות האינטרנט והעמותות הרלוונטיות פשוט לא תפסו עד היום שהם משחקות את המשחק הלא נכון. המשחק מתנהל בכנסת, ושם לא חשוב מי צודק אלא מי יודע להפעיל לחץ טוב יותר. קחו לדוגמא את האיש המפורסם ביותר בקרב על זכויות היוצרים בארצות הברית. לורנס לסיג התלבט אם לרוץ לקונגרס כי הוא הבין ששם מתקבלות ההחלטות ורק שם אפשר להשפיע (אבל לא רץ מסיבות טכניות).

אני לא יודע איך גופי התקשורת מרשים לעצמם להיות נטרליים בעיניין של חקיקה בנושאי צנזורה. הם בטח מפחדים מהשר ומהאינטרנט במקביל ומקווים שבהם זה לא יפגע. אני לא יודע אם איגוד האינטרנט צריך לשכור חברת לוביסטים או לא, או אם זה מאוחר מדי (יכול להיות שכן) אבל זה נראה כמו צעד בכיוון הנכון.

892, 1984 והמספר שיהיה שלכם כשתיכנסו לכלא.

באמת, כבר כתבו כל כך הרבה על החוק הנאלח הזה שאין כמעט מה להוסיף ולכן אתחיל במשהו שכתבתי לפני שלושה שבועות בלבד:

וועדת הכלכלה של הכנסת אישרה את הצעת החוק 892 לסינון תכנים באינטרנט ועכשיו אנחנו יכולים בשקט ובשלווה לדעת שאנחנו יחד עם עוד מדינות נאורות כמו אירן, סעודיה וסין. לא שאני בעד אתרי פורנו או בעד חשיפת ילדים לפורנו – אבל אין קשר בכלל בין החוק הזה להגנה על ילדים. מה שיש כאן זה מעקב מאורגן של המדינה אחרי האזרחים שלה במסווה של דאגה לחלשים, מה שיש כאן זה שמישהו, איזה ועדה של פקידים ואינטרסנטים יחליטו לאיזה אתרים אני יכול לגלוש אלא אם אני אבקש שאני לא רוצה שהם יחליטו בשבילי – ואז אני אהיה ברשימה שחורה אחרת, של האנשים הבעייתיים. מה שיש כאן זה חדירה של צדקנים ופוליטיקאים לחיים הפרטיים שלנו במסווה של אידאלים צודקים, כשהמטרה היחידה שלהם היא דאגה לעצמם. לא חשוב אם אפשר לבצע את החוק, לא חשוב אם זה פוגע בערכים חשובים אחרים לציבור. העיקר שאנחנו נחליט בשביל אחרים.

היינריך היינה כתב בשנת 1821: "במקום ששורפים ספרים, יום יבוא וישרפו בני אדם". במקום שפוליטיקאים קובעים לכם מה מותר לכם לעשות בתוך הבית שלכם, גם אם זה לא פוגע או קשור לאף אדם אחר על פני האדמה, אל תתפלאו כשיגידו לכם מה לחשוב, מה ללבוש ואיך לחיות. ממש כמו במדינות הטובות ביותר. ישראל, 2008.

והיום הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את החוק, ומשרד התקשורת ממשיך להונות את הציבור ולהסתיר מאיתנו את האמת על החוק, על ידי פרסום קומוניקטים עם מידע מעוות בכוונה תחילה (פרטים על זה אפשר לקרוא אצל גל מור ויהונתן קלינגר). והכל כדי להשלים תכנית מסודרת ומכנה מראש שבה מעט אנשים יחליטו בשביל שאר האנשים מה מותר לחשוב ומה אסור לחשוב, מה מותר לראות ומה אסור לראות ומה מותר לעשות בתוך הבית שלנו.

הרי זה רק סמפטום. הרי המדינה כל כך דואגת לאזרחים שהיא מפריטה את בתי הכלא, מנסה להוריד את הקצבאות, מוכרת את הנכסים שלה בחצי מחיר לקבוצת עשירים ומזניחה את מערכת החינוך. אז למה שלא נקים מנגנון צנזורה על המחשבות? כי הרי אנחנו יודעים יותר טוב מכולם מה טוב בשבילכם!

במקצוע שלי אומרים שתמיד צריך לזכור שלפעמים כשהחולה הפרנואידי ביותר מספר שעוקבים אחריו, הוא לא פסיכוטי אלא באמת מנסה לספר את האמת . ראו הוזהרתם.

הנה בא עורך הדין, הוא יעשה עלינו כסף.

ארז וולף מספר שחברת פרסום בשם אופטימום תובעת את מפעילי בלוג הפרסום 'המזבלה' על טוקבק שפורסם באתר ולא מצא חן בעיני אותה חברה:

בתקופה האחרונה מפורסמים באתר האינטרנט בבעלותך www.mizbala.co.il מאמרים פרי עטו של כותב המתחזה בבירור תחת שמו של מרשי, ואשר משמיץ בריש גלי ובצורה בוטה את מרשיי, וכל זאת במילים בלתי נסבלות, ותותך רמיסת זכויות מרשיי ברגל גסה, הכפשתם, רמיסתם, פגיעה קשה בשמם הטוב, ותוך גרימת נזק כבד לשמם הטוב של מרשיי ולעסקיהם. …. מרשיי רואים אותך כאחראי לנזק אשר נגרם להם כתוצאה מפגיעה בשמם הטוב, כתואצה מהכפשתם, כתוצאה מהנזק הכלכלי אשר גרם – וגורם להם הפרסום כאמור, פרסום אשר כאמור, נכתב ביודעין ובמפורש על ידי מתחזה, והכל תחת חסותו של אתר אינטרנט המופעל על ידך ובבעלותך.  ….. פרסם באתר האינטרנט מודעת התנצלות בגין הפרסומים האמורים, ולהסיר כל פרסום של אותו מתחזה ו/או כל פרסום פוגע אחר הגורם נזק" לאופטימום וכן לפצות בסך 100,000 ש"ח "כל זאת תוך 7 ימים".

  [המשך..]