[קריאה מונחית] פותחים ת'שבוע

Fray, מגזין תרבות דיגיטלית יחודי נפח את נשמתו בתחילת העשור. פריי היה אחת הסיבות שהתחלנו את קונספציה. אבל לאחרונה הוא חזר, במתכונת מעט שונה אבל יחודי כמו תמיד. הגליון השני. גיקים.
http://fray.com/issue2/

Star wars; a new Heap. או איך ג'ון פאוארס הפסיק לדאוג והתחיל לאהוב את כוכב המוות.
http://canopycanopycanopy.com/4/star_wars__a_new_heap

צנזורה. אנחנו מתלוננים על חברות ענק על כך שהן מתנהגות בצורה פוגעת בנו כאשר הן מצנזרות תכנים באינטרנט. אבל מצד שני קיימת חברה שצריכה לפעול על פי סט שונה של חוקים בכל מדינה בעולם. בתאילנד אסור לדבר על המלך. בגרמניה אסור להכחיש שואה. בסין אסור הכל. איך מגלים מה מותר?
http://www.nytimes.com/2008/11/30/magazine/30google-t.html?_r=2&pagewanted=all

כך חולפת תהילת עולם: על החיים הקצרים ומלאי הדלק של מותג ההאמר. הרכב המיותר של האגו.
http://www.salon.com/news/feature/2008/12/05/hummer/index.html

[המשך..]

[שכונה] הבית של עידו קינן גדול ויש בו הרבה אינטרנט

הפעם פוסטים מקומיים רבים עם דגש על אינטרנט.

יהודי שהתפכח כותב אצל עידו קינן: "נודע לי הבוקר מעיון ב”אתר” הכופרים הלאומי “הווינט” נוטף הרעל כי בזנבה “שבשוויצריה” ייערך היום “ניסוי מדעי” “במאיץ חלקיקים” אשר אמור ואף עלול להביא את עולמנו לידי כליה!!!!! וזו כיוון שיש גבול להתגרות של בני ה”אנשו” הפשוטים בהקב”ה…" בדיוק כך!
http://www.room404.net/?p=13885
[המשך..]

892, 1984 והמספר שיהיה שלכם כשתיכנסו לכלא.

באמת, כבר כתבו כל כך הרבה על החוק הנאלח הזה שאין כמעט מה להוסיף ולכן אתחיל במשהו שכתבתי לפני שלושה שבועות בלבד:

וועדת הכלכלה של הכנסת אישרה את הצעת החוק 892 לסינון תכנים באינטרנט ועכשיו אנחנו יכולים בשקט ובשלווה לדעת שאנחנו יחד עם עוד מדינות נאורות כמו אירן, סעודיה וסין. לא שאני בעד אתרי פורנו או בעד חשיפת ילדים לפורנו – אבל אין קשר בכלל בין החוק הזה להגנה על ילדים. מה שיש כאן זה מעקב מאורגן של המדינה אחרי האזרחים שלה במסווה של דאגה לחלשים, מה שיש כאן זה שמישהו, איזה ועדה של פקידים ואינטרסנטים יחליטו לאיזה אתרים אני יכול לגלוש אלא אם אני אבקש שאני לא רוצה שהם יחליטו בשבילי – ואז אני אהיה ברשימה שחורה אחרת, של האנשים הבעייתיים. מה שיש כאן זה חדירה של צדקנים ופוליטיקאים לחיים הפרטיים שלנו במסווה של אידאלים צודקים, כשהמטרה היחידה שלהם היא דאגה לעצמם. לא חשוב אם אפשר לבצע את החוק, לא חשוב אם זה פוגע בערכים חשובים אחרים לציבור. העיקר שאנחנו נחליט בשביל אחרים.

היינריך היינה כתב בשנת 1821: "במקום ששורפים ספרים, יום יבוא וישרפו בני אדם". במקום שפוליטיקאים קובעים לכם מה מותר לכם לעשות בתוך הבית שלכם, גם אם זה לא פוגע או קשור לאף אדם אחר על פני האדמה, אל תתפלאו כשיגידו לכם מה לחשוב, מה ללבוש ואיך לחיות. ממש כמו במדינות הטובות ביותר. ישראל, 2008.

והיום הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את החוק, ומשרד התקשורת ממשיך להונות את הציבור ולהסתיר מאיתנו את האמת על החוק, על ידי פרסום קומוניקטים עם מידע מעוות בכוונה תחילה (פרטים על זה אפשר לקרוא אצל גל מור ויהונתן קלינגר). והכל כדי להשלים תכנית מסודרת ומכנה מראש שבה מעט אנשים יחליטו בשביל שאר האנשים מה מותר לחשוב ומה אסור לחשוב, מה מותר לראות ומה אסור לראות ומה מותר לעשות בתוך הבית שלנו.

הרי זה רק סמפטום. הרי המדינה כל כך דואגת לאזרחים שהיא מפריטה את בתי הכלא, מנסה להוריד את הקצבאות, מוכרת את הנכסים שלה בחצי מחיר לקבוצת עשירים ומזניחה את מערכת החינוך. אז למה שלא נקים מנגנון צנזורה על המחשבות? כי הרי אנחנו יודעים יותר טוב מכולם מה טוב בשבילכם!

במקצוע שלי אומרים שתמיד צריך לזכור שלפעמים כשהחולה הפרנואידי ביותר מספר שעוקבים אחריו, הוא לא פסיכוטי אלא באמת מנסה לספר את האמת . ראו הוזהרתם.

[קריאה מונחית] בסופו של יום

בקרוב תוכלו לשאוף חומר כימי שקיים במילא במוח שלכם ולפתור בעיות של חוסר שינה. תחשבו על דדליינים של סטרטאפים או פעולה מעבר לקוי האויב. שימושי?
http://tinyurl.com/2buegk

קורי דוקטורו כותב סיפור דמיוני על עולם שבו יש חברה שקוראים לה Google והמוטו שלה הוא לא ממש "Do no evil". איך הייתם חיים בעולם כזה?
http://tinyurl.com/yudbmh

[המשך..]

הנה בא עורך הדין, הוא יעשה עלינו כסף.

ארז וולף מספר שחברת פרסום בשם אופטימום תובעת את מפעילי בלוג הפרסום 'המזבלה' על טוקבק שפורסם באתר ולא מצא חן בעיני אותה חברה:

בתקופה האחרונה מפורסמים באתר האינטרנט בבעלותך www.mizbala.co.il מאמרים פרי עטו של כותב המתחזה בבירור תחת שמו של מרשי, ואשר משמיץ בריש גלי ובצורה בוטה את מרשיי, וכל זאת במילים בלתי נסבלות, ותותך רמיסת זכויות מרשיי ברגל גסה, הכפשתם, רמיסתם, פגיעה קשה בשמם הטוב, ותוך גרימת נזק כבד לשמם הטוב של מרשיי ולעסקיהם. …. מרשיי רואים אותך כאחראי לנזק אשר נגרם להם כתוצאה מפגיעה בשמם הטוב, כתואצה מהכפשתם, כתוצאה מהנזק הכלכלי אשר גרם – וגורם להם הפרסום כאמור, פרסום אשר כאמור, נכתב ביודעין ובמפורש על ידי מתחזה, והכל תחת חסותו של אתר אינטרנט המופעל על ידך ובבעלותך.  ….. פרסם באתר האינטרנט מודעת התנצלות בגין הפרסומים האמורים, ולהסיר כל פרסום של אותו מתחזה ו/או כל פרסום פוגע אחר הגורם נזק" לאופטימום וכן לפצות בסך 100,000 ש"ח "כל זאת תוך 7 ימים".

  [המשך..]

אף פעם לא רצינו אח גדול

אולי אכתוב אחר כך בפירוט על מה שקורה, אבל בנתיים אני ממליץ ללכת לבקר אצל יהונתן קלינגר ולקרוא "מחשבות משפטיות ליום שחור". איך מתהווה לנו כאן מדינת משטרה, איך מצמצמים את הזכויות המעטות שלנו ואיך כל זה קשור לתקשורת ולטכנולוגיה.

אחר כך תסגרו את המחשב. בקרוב בפעם האחרונה?