עזה ב-CC חומר אינקלוסיבי מאל-ג'זירה

ערוץ החדשות הפאן-ערבי אשר (יחד עם אל-ערבייה) בניגוד לכל רשת חדשות אחרת מחזיק סניף פעיל בעזה בימים אלה החליט לשחרר את כל החומר המצולם שלו מעזה תחת הרשיון המתירני קריאייטיב-קומונז, כולל האפשרות לשנות, לערוך ולהפיץ מחדש גם בערוצים מסחריים. התחנה המואשמת לרוב על ידינו כספקית תקשורת מוטה ואנטי-ישראלית, משחררת את השליטה מהחומר המצולם.

אני לא יודע אם חוק הצנזורה מאפשר זאת, אבל היה מעניין לראות איך ערוץ 2 ודומיו היו עורכים את החומר ועדיין מספקים את אותו סיפור חדשותי שראינו בשלושה שבועות האחרונים. ובכל מקרה, אם פרסום החומר הזה, הזמין לכל אחד בעולם, אכן אסור על פי חוק הצנזורה יש לשאול, על צנזורה ממי מדובר? האם החוק מבקש להגן על האינפורמציה היוצאת מעזה מלהגיע לידיים הלא נכונות, של מי הן אותן ידיים? שלנו? הציבור הישראלי? האם הידיעה שלנו על הקורה בעזה היא האיום למטרות המבצע?

בכל אופן, זו הזדמנות טובה להציץ בוידאו של אשף ההרצאות המוח שמאחורי CC, לורנס לסיג, מציג את משנתו בכנס של אל-ג'זירה ב-2007:
YouTube Preview Image

[שכונה] הבית של עידו קינן גדול ויש בו הרבה אינטרנט

הפעם פוסטים מקומיים רבים עם דגש על אינטרנט.

יהודי שהתפכח כותב אצל עידו קינן: "נודע לי הבוקר מעיון ב”אתר” הכופרים הלאומי “הווינט” נוטף הרעל כי בזנבה “שבשוויצריה” ייערך היום “ניסוי מדעי” “במאיץ חלקיקים” אשר אמור ואף עלול להביא את עולמנו לידי כליה!!!!! וזו כיוון שיש גבול להתגרות של בני ה”אנשו” הפשוטים בהקב”ה…" בדיוק כך!
http://www.room404.net/?p=13885
[המשך..]

[קריאה מונחית] שמעתי ש…

זה בוודאות יעורר מהומה. מאמר בויירד טוען ש 0.00 יהיה התמחור העיקרי בעתיד מסיבות רבות ומגוונות. ישנה המגמה של סובסידיות צולבות, בהן לדוגמא משלמים על משהו אחד ומקבלים משהו אחר בחינם, ולעומת זאת המגמה שבה כל דבר שנוגע בטכנולוגיות תקשורת מתקדמות מגלה שהכל הופך זול יותר ויותר.
http://tinyurl.com/2se78c

ומאותה מהדורה, מה אנחנו באמת יודעים על אוטיזם, תקשורת אנושית והמוח? ממש לא מספיק ויש תבועה של אוטיסטים שמכריחה את הממסד המדעי לחשוב מחדש על הקונספטים שאנחנו מכירים. כתבה על עתיד לא ברור במציאות קשה שנותנת המון תקווה למשהו אחר.
http://tinyurl.com/yq3vxa

[המשך..]

אנחנו משחקים במגרש הלא נכון

עוד מחשבות על 892. הסיבה שהחוק לצנזורה של האינטרנט על שם אטיאס הצליח לעבור אינו קשור בתוכן החוק אלא בכמה פרטים אחרים ולא קשורים לכאורה.

אחת הסיבות העיקריות היא שבמדינת ישראל, מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטיה ליברלית, אין באמת דמוקרטיה ואין ליברליות הלכה למעשה אלא מראית עין של ליברליות. בסופו של יום אנחנו מדינה מאד פוריטנית וקשה לנו לקבל חריגים, התרבות שלנו בנויה על עדתיות וסטיגמות ולכן כל כך קל להעביר חקיקה שגוזלת זכויות מאנשים שאנחנו מגדירים אותם כ"לא אנחנו". תוסיפו לכך בורות ותרבות שלטונית פגומה ותקבלו חוקי צנזורה.

מרק קפלון מציין בצדק שלא ממש ברור מדוע צריך משרד ממשלתי שתפקידו לפקח על התכנים שמועברים בערוצי התקשורת השונים. יובל דרור מציין בצדק שגם אם יחוקקו חוקים דרקוניים כאלו, לא יהיה ניתן באמת במדינה כמו ישראל לפקח טכנית על התכנים ויהיה בלתי אפשרי גם לצנזר רק אתרים "מזיקים" כשהתוצאה תהיה שיסוננו אתרים "נורמטיבים" ואילו אתרים אסורים דווקא יהיו פתוחים לציבור. מה שמשך את עיני היה קטע בטקסט של יובל שדיבר על המנגנון שאפשר את החקיקה:

אבל הבעיה עם הצעת החוק היא לא הכפייה הדתית הברוטאלית שהיא מגלמת ולא הפוליטיקה הקטנה שמובילה ליברלים כמו נאדיה חילו, ציפי לבני ומאיר שטרית להצביע בעד הצעה שמכניסה את ישראל לרשימת המדינות המצנזרות את האינטרנט בהן סוריה, אירן, תימן וערב הסעודית.

הבעיה היא, כפי שציינה בצדק האגודה לזכויות האזרח, שחברי הכנסת שהצביעו בעד ההצעה אינם מבינים שהם הסמיכו את אטיאס להקים מנגנון צנזורה, מבלי שהם אפילו ידעו מה יהיה טיבו של אותו מנגנון, מה התועלת שניתן יהיה להפיק ממנו, ומה המחיר שהחברה הישראלית תשלם במונחים של חופש ביטוי, חופש מידע, הזכות לפרטיות ועוד.

דווקא הפוסט הקצר של חנן כהן, האידיאליסט מכולם מצליח לזקק את הבעיה ולהבהיר אותה. אנחנו לא משחקים באותו מגרש. אריאל אטיאס וש"ס הבינו מזמן שלא חשוב מה כותבים בעיתונים או מה חושבים עליהם בתקשורת. מה שחשוב זה הלחץ שאפשר להפעיל על 120 חברי כנסת ועל הממשלה. אריאל אטיאס מבין את זה ולכן מצליח להעביר חוקים שבשום מקום אחר לא היו עוברים. איגוד האינטרנט, שוחרי חופש המידע, חברות האינטרנט והעמותות הרלוונטיות פשוט לא תפסו עד היום שהם משחקות את המשחק הלא נכון. המשחק מתנהל בכנסת, ושם לא חשוב מי צודק אלא מי יודע להפעיל לחץ טוב יותר. קחו לדוגמא את האיש המפורסם ביותר בקרב על זכויות היוצרים בארצות הברית. לורנס לסיג התלבט אם לרוץ לקונגרס כי הוא הבין ששם מתקבלות ההחלטות ורק שם אפשר להשפיע (אבל לא רץ מסיבות טכניות).

אני לא יודע איך גופי התקשורת מרשים לעצמם להיות נטרליים בעיניין של חקיקה בנושאי צנזורה. הם בטח מפחדים מהשר ומהאינטרנט במקביל ומקווים שבהם זה לא יפגע. אני לא יודע אם איגוד האינטרנט צריך לשכור חברת לוביסטים או לא, או אם זה מאוחר מדי (יכול להיות שכן) אבל זה נראה כמו צעד בכיוון הנכון.

892, 1984 והמספר שיהיה שלכם כשתיכנסו לכלא.

באמת, כבר כתבו כל כך הרבה על החוק הנאלח הזה שאין כמעט מה להוסיף ולכן אתחיל במשהו שכתבתי לפני שלושה שבועות בלבד:

וועדת הכלכלה של הכנסת אישרה את הצעת החוק 892 לסינון תכנים באינטרנט ועכשיו אנחנו יכולים בשקט ובשלווה לדעת שאנחנו יחד עם עוד מדינות נאורות כמו אירן, סעודיה וסין. לא שאני בעד אתרי פורנו או בעד חשיפת ילדים לפורנו – אבל אין קשר בכלל בין החוק הזה להגנה על ילדים. מה שיש כאן זה מעקב מאורגן של המדינה אחרי האזרחים שלה במסווה של דאגה לחלשים, מה שיש כאן זה שמישהו, איזה ועדה של פקידים ואינטרסנטים יחליטו לאיזה אתרים אני יכול לגלוש אלא אם אני אבקש שאני לא רוצה שהם יחליטו בשבילי – ואז אני אהיה ברשימה שחורה אחרת, של האנשים הבעייתיים. מה שיש כאן זה חדירה של צדקנים ופוליטיקאים לחיים הפרטיים שלנו במסווה של אידאלים צודקים, כשהמטרה היחידה שלהם היא דאגה לעצמם. לא חשוב אם אפשר לבצע את החוק, לא חשוב אם זה פוגע בערכים חשובים אחרים לציבור. העיקר שאנחנו נחליט בשביל אחרים.

היינריך היינה כתב בשנת 1821: "במקום ששורפים ספרים, יום יבוא וישרפו בני אדם". במקום שפוליטיקאים קובעים לכם מה מותר לכם לעשות בתוך הבית שלכם, גם אם זה לא פוגע או קשור לאף אדם אחר על פני האדמה, אל תתפלאו כשיגידו לכם מה לחשוב, מה ללבוש ואיך לחיות. ממש כמו במדינות הטובות ביותר. ישראל, 2008.

והיום הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את החוק, ומשרד התקשורת ממשיך להונות את הציבור ולהסתיר מאיתנו את האמת על החוק, על ידי פרסום קומוניקטים עם מידע מעוות בכוונה תחילה (פרטים על זה אפשר לקרוא אצל גל מור ויהונתן קלינגר). והכל כדי להשלים תכנית מסודרת ומכנה מראש שבה מעט אנשים יחליטו בשביל שאר האנשים מה מותר לחשוב ומה אסור לחשוב, מה מותר לראות ומה אסור לראות ומה מותר לעשות בתוך הבית שלנו.

הרי זה רק סמפטום. הרי המדינה כל כך דואגת לאזרחים שהיא מפריטה את בתי הכלא, מנסה להוריד את הקצבאות, מוכרת את הנכסים שלה בחצי מחיר לקבוצת עשירים ומזניחה את מערכת החינוך. אז למה שלא נקים מנגנון צנזורה על המחשבות? כי הרי אנחנו יודעים יותר טוב מכולם מה טוב בשבילכם!

במקצוע שלי אומרים שתמיד צריך לזכור שלפעמים כשהחולה הפרנואידי ביותר מספר שעוקבים אחריו, הוא לא פסיכוטי אלא באמת מנסה לספר את האמת . ראו הוזהרתם.

אינטרנט, ישראל, 2008: צעד אחד לפנים, שבעה צעדים לאחור

פתחתי לי את המחשב היום עם הבשורה שהחברים ב Themarker החליטו סופסוף לשדרג את האתר האיטי והכבד שלהם. מייד גלשתי לאתר שלהם ונתקלתי בבשורה של החודש: בעיכוב של חמש שנים רזולוציית המסך 1024 הגיעה לאתרי המיינטסטרים בישראל. הללויה! באמת הגיע הזמן שיעשו משהו עם הבלבול הויזואלי שהיה להם באתר וינסו לעשות סדר בעיניים. ובאמת עכשיו, אחרי שהרחיבו את העיצוב של האתר, הם הצליחו לדחוף לפחות 30% יותר פרסומות בעמוד אחד! כל הכבוד לאנשי השיווק!

אני סתם מתבכיין. אם ננסה להתייחס ברצינות הרי שלעצב אתר עם כזו כמות מידע זו בעיה קשה של ארכיטקטורת מידע ושל עיצוב ואתגר עיצובי מכובד בעבור כל מעצב, מנוסה ככל שיהיה. אולי זה מסביר את הבחירה המוזרה בצבע השחור לכותרות ולמשטחי הצבע שחונקים את העמוד, אולי זו הסיבה שיש כותרות שחוזרות כמה פעמים (ספרתי פעמיים "חדשות אחרונות") ואולי בגלל שאנחנו כבר רגילים לסטנדרטים קצת אחרים, כמו כמו Yahoo Finance המשובח או Google Finance שרוצה לנשוף בעורפו עם כלים מעולים אבל עדיין לא הגיע לשם. אולי בגלל כל אלו נשארתי עם טעם חמוץ מתוק. גם אתרי חדשות רגילים ועמוסים בארה"ב עוברים בשנים האחרונות לפורמט הרחב בלי לגרום לכזה עומס ויזואלי, קחו לדוגמא את האחרון שעבר שינוי, האתר של MSNBC, שמצליח לארגן את המידע היטב. מעניין מתי אחד האתרים הגדולים שלנו, כמו נענע10 או NRG שעושים עכשיו עיצוב מחדש יעזו לעשות משהו כמו MSNBC שהעלו בלוג שליווה את תהליך העיצוב מחדש – כולל התייעצות עם הגולשים בשלב הביטא והאלפא.

[המשך..]