[קריאה מונחית] סלט מילים

היום קצר ומגוון.

אל! האמת מאחורי השליטה העצמית.
http://bit.ly/AxeGV

הגארדיאן על תחייתו המחודשת של סימן הקריאה.
http://bit.ly/1ayNu

הואניטי פייר על מלחמות המייל בין אייקוני הספרות של ניו יורק. כי כולם בני אדם.
http://bit.ly/8W3pS

קצת אינטרנט. איך שירותי הרשת של העולם המערבי נאכלים למוות על ידי העולם השלישי ומדוע יש פוטנציאל שגם אנחנו נפסיק לקבל שירותים שונים מאתרים אהובים.
http://www.nytimes.com/2009/04/27/technology/start-ups/27global.html?_r=1

[קריאה מונחית] האבולוציה של הדרגולציה. הא?

מאמר די מעניין מהוול סטריט ג'וקנל, שמסביר מדוע כשבועת הדוט קום התפוצצה לא קרה כלום, בזמן שדווקא ענייני נדל"ן הפילו את הכלכלה העולמית.
http://online.wsj.com/article/SB123897612802791281.html

מאמר מעניין (אם כי ארוך מאד) מהניו אטלנטיק על ההבדלים בין המוח האנושי לבין מערכות מחשוב, ולמה דברים שנראים דומים אף פעם לא באמת כאלו. מעורר מחשבות על עתיד המוח האנושי והאינטיליגנציה המלאכותית.
http://www.thenewatlantis.com/publications/why-minds-are-not-like-computers

[המשך..]

סיכום ההרצאה שלי בנושא הפסיכולוגיה שמאחורי האינטרנט

אין טעם להרחיב פה במילים, כי יש פוסט די ארוך בבלוג שלי. תקראו שם.

הפסיכולוגיה שמאחורי האינטרנט.

[קריאה מונחית] פותחים ת'שבוע

Fray, מגזין תרבות דיגיטלית יחודי נפח את נשמתו בתחילת העשור. פריי היה אחת הסיבות שהתחלנו את קונספציה. אבל לאחרונה הוא חזר, במתכונת מעט שונה אבל יחודי כמו תמיד. הגליון השני. גיקים.
http://fray.com/issue2/

Star wars; a new Heap. או איך ג'ון פאוארס הפסיק לדאוג והתחיל לאהוב את כוכב המוות.
http://canopycanopycanopy.com/4/star_wars__a_new_heap

צנזורה. אנחנו מתלוננים על חברות ענק על כך שהן מתנהגות בצורה פוגעת בנו כאשר הן מצנזרות תכנים באינטרנט. אבל מצד שני קיימת חברה שצריכה לפעול על פי סט שונה של חוקים בכל מדינה בעולם. בתאילנד אסור לדבר על המלך. בגרמניה אסור להכחיש שואה. בסין אסור הכל. איך מגלים מה מותר?
http://www.nytimes.com/2008/11/30/magazine/30google-t.html?_r=2&pagewanted=all

כך חולפת תהילת עולם: על החיים הקצרים ומלאי הדלק של מותג ההאמר. הרכב המיותר של האגו.
http://www.salon.com/news/feature/2008/12/05/hummer/index.html

[המשך..]

בלוגים בלי תגובות הם לא בלוגים

כל דיון על אינטרנט, או אחד המטה-דיונים הדיונים האקדמיים שמתרחשים מדי פעם ברשת מגיע בסופו של דבר לשאלת ההגדרות. כמו של web2.0 יש חמישים ואחת הגדרות ואף אחד כנראה לא יצליח להגיע להגדרה מוסכמת, כך גם ההגדרה האולטימטיבית העוסקת ברשת, בשיחות ברשת ובמהות הבלוגים. גם ב Cluetrain manifesto הוותיק הגדירו את הרשת כשיחה. כלומר מה שמתרחש ברשת הוא שיחה, או מליארדי שיחות קטנות, והשיחה הזו היא מה שמגדיר את מהותה של הרשת ואת נקודת ההתייחסות שבה אנו אמורים להסתכל על אינטראקציות ברשת. כמובן שלוגיקה זו גוררת מסקנות שונות כמו

"בלוגים בלי תגובות הם לא בלוגים".

האם המטאפורה הטובה ביותר עבור שיחות היא בלוגים עם מנגנון תגובות? קחו לדוגמא את האתר של נעמה כרמי. אין שם תגובות מזה שנים אבל הוא אחד הבלוגים הטובים בתחומו בארץ. האם האתר הזה הוא בלוג או לא? אני חושב שהבעיה העיקרית של השיחה על בלוגים היא שהיא נשלטת על ידי תפיסה דיכוטומית של מה נכון ומה לא נכון. בלוגים הם טכנולוגיה ופורמט. גם לפורמט הזה יש הבטים שונים. אבל דבר אחד הופך לברור יותר ויותר: חלק גדול מאד מהבלוגים הם לא שיחות אלא הרצאות. כנראה שמדובר במרבית הבלוגים.

[המשך..]

כנס פסיכולוגיה ברשת : דיווח חי מהכנס

אשתדל לסכם אונליין את הכנס

מושב ראשון: היבטים אישיים

התערבויות טיפוליות בעזרת האינטרנט, ד"ר אודי בונשטיין

יש שאלות בנוגע ליכולת לבצע טיפול באמצעות הרשת. הנקודה הראשונה החשובה היא שהרשת מאפשרת מצד אחד קשר ומצד שני מדגישה מאפיינים המנעותיים. הרשת היא מרחב מעברי הבנוי מיסודות מנוגדים כמו ריחוק ומיידיות, תקשורת דלה ועשירה, אנונימיות וחשיפה, הונאה וכנות, רציפות ואי רציפות.

דרכי ההתערבות שקיימות ברשת כוללות פורומים מקצועים (של תמיכה ושל מומחה), אתרי יעוץ, אבחונים מקצועיים ופרוטוקולים לטיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים, טיפולים דינמיים. הרצף של סוגי הטיפול נעים בין מפגש מלא לחלקי ובין ארעיות לקביעות. כמו כן יש צורך להתייחס לעושר המילולי והזהות (גלויה או לא) כאשר מתייחסים למסגרת טיפול.

הרציונל התיאורטי מתייחס לעובדה שטיפול נפשי מבוסס על קשר בינאישי, והרשת מספקת/עונה לצורך זה, כך שאנחנו יכולים ברשת באמצעות הטכנולוגיה לאפשר את הקשר.

עקרוות ההתערבות הטיפולית ברשת יכלול הפניה ראשונית עם הגדרות מטרות ראשוניות. אבחון והיכירות (שהרוב חושבים שחייב להיות פנים אל פנים), הגדרת מטרות אמצעים וחוזה טיפולי, וההתערבות עצמה.

לסיכום: הרצף הטיפולי אפשרי והטיפול באינטרנט הוא נקודה או נקודות על פני הרצף. כך שאפשר לשלב בין צורך אנושי בקשר, חרדות מהקשר לבין טכנולוגיה כדי לייצר הזדמנות טיפולית. צריך לזכור שחסר מידע מבוקר על הטיפול והשלכותיו והנושא עדיין בחיתוליו. יש צורך בניסוח קוד אתי רלוונטי להתערבויות והקודים הקיימים אינפ מספיק ממוקדים, ויש צורך בהכשרה והדרכה ספציפיים כיוון שהדינמיקה והעוצמות שונים.

[המשך..]

[קריאה מונחית] עם כח רצון נכבוש את החלל

מי לא מכיר את הטענה ש"הכל עניין של כח רצון"? וגם "אם תרצו אין זו אגדה". המאמר הזה בניו יורק טיימס ינפץ לכם את האשליה ומגלה את האמת על כח הרצון האנושי.
http://tinyurl.com/ytbtdc

לפני ואחרי. פרוייקט מעניין ויחודי של הגארדיאן שצילם אנשים לפני המוות שלהם ומייד לאחריו, והתמונות מוצגות בסדרה.
http://tinyurl.com/23jqwd

ניסוי מעניין עם השלכות מעניינות לא פחות. רנדום האוס, אחת מחברות ההוצאה לאור הגדולות בעולם, שיחרר לרשת audiobooks של ספרים שלה בלי מנגנון הגנה מפני העתקות. במשך חודשים היא עקבה אחרי ההפצה של הספרים האלו ברשתות שיתוף הקבצים וגילתה להפתעתה שהספרים שהופצו היו דווקא גנובים, ואילו הספרים שהיא שחררה, באיכות טובה יותר לא היו שם. המסקנה – החברה מתכננת לבטל את מנגנוני ההגנה.
http://tinyurl.com/3a886k

[המשך..]

עידן חדש באינטרנט

אשר עידן, למי שלא מכיר את הערך שלו בוויקיפדיה, הוא מנהל "התוכנית לניהול עתיד" בפקולטה לניהול בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. מרצה בתחומי עתידנות והמגמות העתידיות של החינוך והכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה הפתוחה ובשלוחת אוניברסיטת קלארק בישראל. השלים דוקטורט בנושא פילוסופיה של המדע והלמידה באוניברסיטת תל אביב. בדוקטורט חקר את החשיבה הביקורתית המשותפת למחשבה המדעית והמחשבה הארגונית.

בחוגים מסויימים באינטרנט, ובעיקר בבלוגים של אנשי אינטרנט ותעשיית האינטרנט הוא ידוע לשמצה בגלל שהוא מנסה להכניס הכל לתוך סכמת חשיבה שעוסקת בווב 2.0. לפי עידן, הכל יפתר אם רק נחשוב ווב 2.0. ווב 2.0 יפתור את המשבר בבורסות, יפתור את המצב עם חמאס והפלסתינאים, יתקן עוולות חברתיות וישנה את עתידנו. לחלק זה נשמע משונה אבל  אני חושב שלמרות שלפעמים הוא נשמע קציוני ומוגזם אנשים שמאמינים במשהו אמונה עזה, אמונה עיוורת כמעט, יכולים להשמע פשוט מוזרים לאנשים יותר סקפטיים (כלומר לרוב האנשים).
וזו הסיבה שאני לא מאמין שכמעט ופספסתי את ה Asher Idanizer.

[קריאה מונחית] שמעתי ש…

זה בוודאות יעורר מהומה. מאמר בויירד טוען ש 0.00 יהיה התמחור העיקרי בעתיד מסיבות רבות ומגוונות. ישנה המגמה של סובסידיות צולבות, בהן לדוגמא משלמים על משהו אחד ומקבלים משהו אחר בחינם, ולעומת זאת המגמה שבה כל דבר שנוגע בטכנולוגיות תקשורת מתקדמות מגלה שהכל הופך זול יותר ויותר.
http://tinyurl.com/2se78c

ומאותה מהדורה, מה אנחנו באמת יודעים על אוטיזם, תקשורת אנושית והמוח? ממש לא מספיק ויש תבועה של אוטיסטים שמכריחה את הממסד המדעי לחשוב מחדש על הקונספטים שאנחנו מכירים. כתבה על עתיד לא ברור במציאות קשה שנותנת המון תקווה למשהו אחר.
http://tinyurl.com/yq3vxa

[המשך..]

על הטמטום של 'חכמת ההמונים'

אחד הדברים שהכי מעצבנים בטרנדים זה שאנחנו מדברים עליהם בלי להבין בהם שום דבר. הרי כלל ידוע בלהפוך לאושייה בתחום מסויים הוא לדבר/לכתוב/לנאום בבטחון עצמי רב על משהו שאתה לא מבין בו ולהשתמש בהמון ביטויים ומושגים כך שאף אחד לא ישים לב שאין שום קשר הגיוני במה שאתה אומר ויחשבו שאתה נורא אינטיליגנטי ומבין. (אפשר לדבר פעם על המנגנונים הפסיכולוגיים שמופעלים פה, זה מעניין לא פחות). לכן טכנולוגיה ואינטרנט הם ה-מקום האידיאלי לעלייתם של גורואים ומומחים, ובמיוחד כל התחום שקרוי ווב 2.0, כיוון שמדובר במונח שיווקי אמורפי שגם הממציאים שלו מתקשים להגדיר אותו בוודאות. אגב, אין טעם להסביר מה זה ווב 3.0 כי זה כבר פאסה ועכשיו החוכמה היא לדבר על ווב 4.0. נכון שאנחנו מרגישים זקנים פתאום?

User Generated Content (תוכן גולשים) נחשב היום לאורים ולתומים של התוכן באינטרנט. כולם עושים היום תוכן גולשים -מתפוז ועד האמבטיה, מדהמארקר ועד יו-טיוב זה הלהיט. ואסור לשכוח בלוגים, פורומים, טוויטרים ופליקסים. כל הגולשים יכולים להשתתף בחדוות יצירת התוכן ברשת ולפרסם כל העולה ברוחם. והתוצאה היא כמובן מאסות בלתי נגמרות של תוכן גולשים שלא מפסיקיל ליצור מליארדי פריטי תוכן טובים יותר וטובים פחות. אם שאלתם את עצמכם מהו חזון הרשת הרי שזהו החזון – מקום שכל אחד יכול להתבטא בו בקלות יחסית. אבל כשיש מליוני אנשים שיוצרים תוכן חדש מדי יום נוצרת בעייה קטנה שקוראים לה עומס יתר. עכשיו, יש יותר מדי תוכן. רוב התוכן מעניין בדיוק שניים וחצי אנשים או שהוא פשוט לא שווה את הזמן שלנו, אבל אין לנו יכולת למצוא את היהלומים בתוך הזבל בכוחות עצמנו.

[המשך..]