רדיו הגל החדש

אחת הבעיות שלי עם רוב כלי התקשורת האינטרנטיים שמטרתם לפתור את קשיי התקשורת של המאה העשרים ואחת, היא שהם ממשיכים להתבסס על תפיסות חשיבה של אמצע – סוף המאה הקודמת. נדמה שהם מתבססים כולם על תפיסה שנוצרת כאשר אנשים יוצרים מוצרים בשביל עצמם, ולא בשביל אנשים אחרים. מכיוון שהאנשים שעוסקים בפיתוח לאינטרנט מגיעים מאסכולה מסויימת, כך נראים גם המוצרים.

אבל אני יכול לראות איך Google Wave מגיע גם לקהלים אחרים. כמובן שזה ידרוש הטמעה, ופיתוח, ובעיקר זמן. אבל יש כאן משהו שיכול לעשות שינוי אמיתי. צריך לזכור שהרבה פעמים מהפכות מתחילות במשהו שנראה לא משמעותי. מה שהכי משמעותי כאן, הוא השאלה שהתחילה את הפרוייקט: "איך האימייל היה נראה אם היו ממציאים אותו היום?".גוגל חושבים שיש להם תשובה.

וזו, לפחות חלקית, היא תשובה אחת.

איך המצב הכלכלי יכול להיות טוב לכולם?

אין ספק שהמצב לא טוב. גם אם הצלחתם בצורה מופלאה כל שהיא לטמון את הראש בחול ולהתעלם מקריסת הדולר, או מסגירת הבנקים, אתם צריכים להיות הלן קלר בכדי לא לשים לב שהבורסות בכל העולם קורסות וכולם בלחץ. גם בתרחיש האופטימי ביותר שתצליחו לקרוא המצב יהיה גרוע יותר לפני שיתחיל להשתפר.

וזה דווקא טוב לכולנו.

[המשך..]

[תיבת כלים] ספריות

איך להשתמש ב JQuery לאנימציות רקעץ בכלל כדאי ללמוד את הספריה הזו, כיוון שגם מיקרוסופט וגם אדובי הודיעו על כוונה להכליל אותה בסביבות הפיתוח שלהן.
http://snook.ca/archives/javascript/jquery-bg-image-animations/

ועוד ספריה שווה (שהשתמשו בה בעיצוב החדש של נענע). גרסה חדשה 2.6 לספריית הממשק של יאהו.
http://developer.yahoo.com/yui/

עוד 2.6 (מה יש למספר הזה לאחרונה?). גרסה חדשה לתוכנת העיצוב GIMP, המתחרה האמיתית היחידה של פוטושופ. בחינם.
http://gimp.org

כתבה מעניינת למאפייני אתרים על עיצוב ממשקים מוכווני משתמשים. דברים שצריכים לזכור באפיון כדי להפוך את המשתמשים למרכז האתר.
http://www.thinkvitamin.com/features/design/designing-user-centric-web-sites

מגזין חדש לעוסקים בתעשיית העיצוב לסביבות דיגיטליות. מגזין מודפס. באמת.
http://scrollmagazine.com

[תיבת כלים] מילים ואותיות

שאלה שנשאלתי פעמים רבות וכדאי שכולנו נדע לענות עליה. איך לומדים לכתוב לאינטרנט.
http://tinyurl.com/5flmdo

סימנים של חיים. מה צריך להראות לאנשים כשמנסים לעצב אפליקציה חברתית.
http://bokardo.com/archives/designing-for-the-social-web-signs-of-life/

יהאו! משחררת לציבור ספריה שלמה של אלמנטים גרפיים שמשמשים לעיצוב אפליקציותשונות כמו יומן, טבלאות, תיבות בחירה ועוד ועוד והכל במגוון פורמטים לשימוש באפליקצית העיצוב החביבה עליכם [יותם הדר]
http://thegraphicmac.com/yahoo-offers-free-graphic-stencils

פרובוקטיבים כרגיל, החברה מ 37signals טוענים שצריך לדלג על שלב העיצוב בפוטושופ בבניית אפליקציית רשת. יש להם כמה טיעונים משכנעים אבל אני לא מסכים עם הטענה הכללית שלהם.
http://www.37signals.com/svn/posts/1061-why-we-skip-photoshop

Typogridify היא פלטפורמה לעיצוב מבוסס טקסט. מה ששמעתם.
http://csswizardry.com/typogridphy/

[תיבת כלים] חובה עליך לספור ולבצע חמש פעמים

ג'והן רסיג לקחת את שפת התכנות למעצבים Processing, והמיר אותה לג'אווהסקריפט. עכשיו לשימוש בעמוד הווב הקרוב אליכם.
http://ejohn.org/blog/processingjs/

איך אפשר להרחיב את הוורדפרס שלכם ולהשתמש בפונקציות אישיות כדי להשיג תוצאות טובות יותר?
http://tinyurl.com/6gwltw

היום מקובל להשתמש בתכנים שלך מ Flickr, Twitter, Upcoming ושירותי רשת אחרים ולשלב אותם באתר האישי. אבל באתר של דנה ג'ונס יש אינטגרציה ברמה גבוהה כזו שזה נראה פשוט חלק מהתוכן של האתר. והנה הסבר איך עשו את זה.
http://jontangerine.com/log/2008/04/an-ephemeral-site-denna-jones

לא יודע אם זה תיבת כלים או קריאה מונחית אבל Information Design Patterns הוא אתר שמלווה עבודת מאסטר שמציגה את כל האלמנטים הנפוצים של תצוגת מידע, יחד עם הרציונל מאחריהם, דוגמאות והדגמות.
http://niceone.org/infodesign/

מזמן לא הייתי ב Design MeltDown, אתר שמרכז דפוסי עיצוב וממשק מכל רחבי הרשת, ממויינים לפי קטגוריות
http://designmeltdown.com

מהדורה מס. 259 של A list apart היא מהדורת חובה לכל מי שעובד, עבד או יעבוד עם לקוחות.
http://alistapart.com/issues/259

הקוף חוזר, בפעם השלישית

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה, היה אתר שקראו לו hot wired. וזה היה לפני גוגל ולפני פליקר ולפני פייסבוק. זה היה בערך כשיהאו! המציאו את יהאו!. באתר הזה המציאו את הבאנר (נשבע לכם) ואת המגניבות, אבל אחרי לא הרבה זמן נולד להם אתר אינטרנט למפתחי אינטרנט בשם Webmonkey. והקוף נפטר בגיל צעיר וחזר לתחיה ושוב נקטף בדמי ימיו.

היום, Wired, המגזין והאינטרנט, זה ששרד את הבועה הראשונה והבועה השניה מציג את הקוף שוב פעם. שימושי.

מאזן האנרגיה של מעריב

כאשר עלה המותג של NRG לאוויר,הבעתי הסתייגות (תסלחו לי שאני לא מוצא בשעה הזאת את מראי המקום) מהבחירה ליצור מותג נפרד, ובעיקר מרמת העצמאות שקיבל NRG. בניגוד לידיעות, שעלו מההתחלה, ובשלב מוקדם יחסית של התפתחות הרשת בישראל, עם ynet (שעל אף העצמאות החזותית שלו, יש בשמו זיקה חזקה לקבוצה), למעריב כבר היתה נוכחות רשת, שהקהל התרגל אליה, והמעבר היה חד ופתאומי.
הנטייה ליצור מותג חדש עבור כל מוצר/שירות/הצעה חדשה היא נטייה נפוצה בהרבה קטגוריות. בלי להיכנס לתיאוריות של ארכיקטורת מותג וניהול פורטפוליו, העניין שחשוב לזכור הוא שכל מותג אוכל כסף. היצירה שלו זה עוד החלק הזול. ההשקעה העיקרית היא יצירה של זיהוי ואסוציואציות סביבו בקרב קהלי היעד, ושמירה על החוזק שלו לאורך זמן. כל המותגים נולדים בטור של ההוצאות, לא בטור של הנכסים. רובם גם מסיימים את חייהם שם.

עם זאת, היו אלמנטים מקוריים ומעניינים בשפה העיצובית של המותג (עבודה טובה של ניאו-גרופ, אם כי לא בליגה של ברודי), עליהם העיבה ארכיטקטורת מידע מפוקפקת. בעייה שזכורה לי למן ההתחלה ולא תוקנה עד הסיבוב הנוכחי, היא שברמת ניווט, מדור במובן של תת-ערוץ ומדור במובן של טור קבוע נראו בדיוק אותו דבר וזכו במרבית ההקשרים לאותו משקל.
(אחת המשימות שהוטלו עלי בזמנו ב-ynet, עם עליית האתר, הייתה לנסות למפות אותו, זה לא היה פשוט בכלל.).
למרות קשיי הניווט, לפחות המיצוב של המותג היה ברור: יותר מגזיני, יותר צבעוני (בעיקר הצבע הצהוב), יותר אישי, פחות ממלכתי. הבידול מהמתחרה העיקרי היה מאוד ברור. שאלה שאולי לא נשאלה במספיק קפידה, היא – האם הפונקציה הזאת מחזיקה מותג תוכן באופן תחרותי מספיק, בהתחשב בהתנהגות של צרכני התקשורת הישראלים? הקשיים שממשיכים ללוות את המותג, מעידים על כך שכנראה שלא ממש…
(קולגה אחד אמר אז: "זה עקבי עם כל האסטרטגיה של מעריב, להעתיק כל מה שידיעות עושים רק לעשות אותו יותר פופוליסטי וצהוב".)

בשלב השני של חיי נרג', הוגדלה המילה מעריב בתוך העיגול של הלוגו (holding shape בעגה המקצועית) – כלומר הובלט הקידום של מותג האב. העמוד הישן ירד בינתיים, אבל עד לפני כמה ימים היה אפשר למצוא במקומות שונים באתר גרסאות עם שני משקלים של היחסים בין NRG והמילה מעריב.

השלב הטרמינלי משהו שאנחנו רואים בעמוד החדש – משקל זהה ל-NRG ולמעריב.
החדשות הטובות הן שרב בעיות ארכיטקטורת המידע טופלו. העיצוב החדש הוא נקי, מסודר, שמרני כמעט. אפשר להאשים אותו בדמיון ל-ynet, אבל הוא כל כך גנרי, שאפשר להשוות אותו לאתרי עיתונים רבים בעולם. היתרון הוא שמישות מאוד גבוהה. אגב, סחתין על התפריט הנפתח, תודה לאל שסוף כל סוף מעצבים מצליחים לדחוף חידושים שכבר כמעט עשר שנים אתרי תוכן מסרבים לאמץ (מסוג הדברים שירדן ואני לא הצלחנו, בדרך כלל, למכור ביואל, בזמנו.). הייתי מרחיק לכת ואומר אפילו שבמובנים מסויימים השמישות של עמוד הבית החדש עולה על זאת של ynet, שבעיקר בסיבוב העיצוב האחרון חוטא כמה חטאים מעציבים. (winwin, עם כל הכבוד ל-SEO שלכם – לא נשכח ולא נסלח (-: )

החדשות הרעות הן שלמעשה, ברמת זהות המותג, הושלכה לפח כל השפה העיצובית שאופיינה, בין השאר, על ידי אותן קוביות מעוגלות פינות, וניכרה בטיפול המקורי בתמונות באתר. (בריף משוער:" גם אנחנו רוצים סוג של בננות."). האתר החדש כל כך נקי ושמרני, שאין לו אופי בכלל, מלבד צבעוניות מסויימת, גנרית למדי גם היא.

המגמה ברורה: המותג לא ממריא בעצמו, ומעריב בחרו להגביר את הקרבה כדי להעניק לו את ההילה של מותג האב שהנכסיות שלו עדיפה. אבל כמה באמת עובר האופי של מעריב בעיצוב החדש? לא ברור.
אני לא בטוח שבטווח הרחוק מעריב יימחקו את NRG כמותג נפרד. אני כן חושב שבשלב הנוכחי, הם היו יכולים באותה מידה למחוק אותו.

(מישהו יודע אם זאת עבודת עיצוב אין-האוס או שאחד המשרדים מעורב בזה?
גילוי נאות, למי שלא יודע: בין 2003-2005 סיפקתי שירותי ייעוץ אטסטרגי ל-ynet.)

למי שמתעניין מה מסתתר בצד הקוד (מסתבר שהישגים מרשימים) – רן יניב הרטשטיין צולל פנימה.
עכשיו רק נשאר שמישהו יכתוב ניתוח של העיצוב/שמישות (הניתוח למעלה הוא יותר על צד המותג, למרות שהוא נוגע בנושאים אלה) נהיה מסודרים…

התראת טרנד מספר 2: מה יקרה אם האינטרנט תדע איפה אתה?

הטרנד הקודם שדיברנו עליו עסק במעקב אחרי התנהגות אנושית ברשת, ועכשיו נדבר על משהו שמוציא את הרשת מהמחשבים האישיים אל הלפטופ, הסלולר וטכנולוגיות ניידות אחרות. כבר כמה שנים שחברות הסלולר מנסות למכור לנו "אינטרנט נייד" וכל מני מושגים כמו "דור שלישי" כשבמציאות רוב השירותים האלו לא ממש מספקים את הסחורה. אין עדיין הרבה אנשים שמשתמשים בסלולר שלהם כדי לנהל את חשבון הבנק, להתעדכן מה קורה בדואר שלהם או להשתתף באתר החביב עליהם. גם אם אנחנו מנהלים את כל החיים דרך המחשב, מרביתנו משתמשים במכשירים הסלולריים כדי לדבר, לשלוח SMSים והודעות עם תמונות ובמקרה הטוב לקרוא עדכוני חדשות.

[המשך..]

לא ניתן לסימביוזה להרים את ראשה

כרמל וייסמן כותבת היום פוסט מעניין במיוחד על היחסים בין התקשורת הישראלית הממוסדת לבין הבלוגוספריה הישראלית עם דגש על הבלוגים הפוליטיים. יש שם כמה אבחנות מעניינות:

אז לא, הבלוגרים בארץ לא משפיעים כמו בארה"ב, כלומר לא באותה הדרך של השפעה ישירה וברורה. וזה לא אשמת הבלוגרים אלא אשמת התרבות הישראלית. בארה"ב ערכי התחרות ההוגנת, חופש הביטוי הדמוקרטי והאחריות האישית של נבחרי הציבור היא (לפחות לכאורה) בסיסית וחשובה יותר מאצלנו. ולכן סנטור או כתב בכיר מתפטר כשבלוגר חושף שערוריה אודותיו, והעיתונים נותנים קרדיט לבלוגר הזה. רק בישראל, ראש ממשלה מסרב להתפטר גם אחרי ועדת חקירה ממלכתית והפגנה של מאה אלף איש בככר רבין, אז מישהו מצפה מבלוגר לעשות לו את זה? רק בישראל, קרה כבר פעמים שעיתונאים פרסמו מחדש וללא כל קרדיט, סיפורים מקוריים מ"לחץ חברתי" ומהבלוג של דבורית שרגל ואפילו העיזו להתווכח עם הבלוגרים, שהם עיתונאים מקצועיים, שכאשר הם כותבים בבלוג הם לא בתפקיד ולכן עיתונאי רשאי להתייחס אליהם כאל מקור בלבד, חומר גלם משמועה ברשת. רק בישראל.

היא ממשיכה לדון גם ביחסים של הבלוגרים לעיתונאים שמתחילים לכתוב במדיום הזה, אבל הסיכום שלה לא באמת מצליח להגיע לנקודה המשמעותית שאני חושב שאנחנו נוטים לשכוח: בסביבת התקשורת של העתיד הבלוגים והתקשורת הממוסדת יחיו יחד בסימביוזה ולא במאבק כוחות. מה שהיא רואה שקורה בארצות הברית הוא רק תחילתה של הדרך, ואנחנו נראה בעתיד דברים כמו מדור הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס שבתוך האתר של העיתון הוא מציג תוכן מהבלוגוספירה ובמקביל פותח את המידע שלו כדי לקדם את התוכן שלו עצמו בבלוגים השונים. הבלוגרים צריכים את הממסד כי אין לרובם משאבים כמו לתקשורת הממוסדת. התקשורת הממוסדת צריכה את הבלוגים כדי להשאיר אותה חדה ורלוונטית. סימביוזה.